אחדות עם הבדלה וענווה - בחבלי משיח

§1בין זיכרון לעשייה

§2כשהתורה עוסקת במצוות, היא לא משאירה אותן בלי לברר מה הן צריכות לעשות בנפש שלנו. לא בכל מצווה זה מתרחש וכאן הדברים, מבחינתה של התורה - הם דברים ברורים. בפסוקים בפרק ט"ו אומרת התורה (פסוקים ל"ט-מ"א): "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֺת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֺתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם". ולסיכום: "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם".

§3יש כאן קשר שהוא די בולט בפסוק והוא דורש הסבר - בין המושג זיכרון לעשייה. פעם אחת הוא נמצא בפסוק ל"ט: "וּזְכַרְתֶּם... וַעֲשִׂיתֶם", ופעם שנייה הוא חוזר ונשנה בפסוק מ': "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם". ההבדל בין פסוק ל"ט ופסוק מ', שהראשון, סיומו הוא סיום על דרך השלילה. כלומר, היחס בין הזיכרון לעשייה קשור למצב שהתורה מזהירה אותנו מפניו, ואילו הזיכרון והעשייה של פסוק מ' - התורה מסיימת אותו באופן חיובי: "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם". אז זה בכלל בנפש, עצם הקשר בין זכירה לעשייה.

§4בדור שלנו יש בעיה עם המילים. לא מעט מילים נאמרות, נעשה בהם שימוש - אבל המרחק בין המקור והמהות של המילה ובין השימוש בה הוא מרחק גדול. אחת המילים הבולטות היא המילה 'זיכרון'. במכשירים הטכנולוגיים ההולכים ומשתכללים - יש אלפי, אולי מיליוני זיכרונות. אז אפשר להגיד שלדור הזה יש כישרון מיוחד בתחום שנקרא זיכרונות. אבל כשבאים לבחון מהי העשייה שקשורה לזיכרון - עלול להיות מצב הפוך מהזיכרון.

§5התורה היא רשת המושגים המקורית כפי שהם צריכים להיתפס, ולכן בתורה זיכרון קשור לעשייה. כי פירוש המושג זיכרון בעברית המקראית זה מה אדם חי, לא מה הוא אגר, לא מה נמצא במכשיר שלו - אלא במה הוא משתמש. אז אם זוכרים את כל המצוות, אם זה מה שהאדם רוצה להציף בתודעה שלו, אז הוא יעשה אותם.

§6ואז באמת אפשר להבין את הכפל בין פסוק ל"ט שאומר את הצירוף בין זיכרון לעשייה, כדי למנוע, לא לאפשר הידרדרות. אבל זה לא מספיק, ואז חוזרת התורה ואומרת את זה גם בצורה החיובית בפסוק מ': "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם".

§7לשים לב

§8לכן יכול להיות שהציווי שהתורה מצווה בתוך היחס בין הזיכרון לעשייה, הוא אולי מברר באמת את ההשלמה ביניהם. המילים: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" - הלב והעין הם כנראה מרכיבים מאוד משמעותיים במושג זיכרון וביכולת של הזיכרון להפוך להיות עשייה.

§9המדרש בספרי (במדבר, פיסקא קטו) לומד את המרכיבים האלה. אומר המדרש: "'וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם' - מגיד שהעיניים הולכים אחר הלב, או הלב אחרי העיניים? אמרת..." והמדרש מביא דוגמא לדבר, שגם במצב שיכולת הראייה לא יכולה לבוא לידי ביטוי, עלול להיות מצב של תועבות. אז אם כך, למה כתוב: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם"? - "מגיד שהעיניים הולכים אחר הלב".

§10התעשייה, על חלקיה השונים, משקיעה הרבה ביכולת להשפיע על העיניים. לכאורה קיימת איזו משוואה שאם אדם יראה דבר מסוים הוא גם יקנה אותו. ולכן, רבים מהדברים שהאדם רואה, בהקשר של החפצים שאותם הוא אמור לקנות - אין שום קשר מכל זווית שהיא בין החזות שאותה הוא רואה בתמונה לבין המוצר.

§11על כן מה עושה הפרסומת? - בעצם יש לה שני מישורים. מישור אחד נקרא 'שימת לב'. במחקרים שהם בסיס באופן המדעי שבו מתנהלות מערכות המסחר. אז באחוזים, כ-60-70 אחוז מהאנשים העוברים בכביש או נוסעים בו, אם הם רואים סוג של תמונה שמפרסמת מוצר מסוים, הם שמים לב. מה זה אומר שמים לב? - לכאורה היה יותר נכון להגיד שמים עין, למה זה שמים לב?

§12אלא 'שימת הלב' פירושה שבגלל שהם הסתכלו, כי התמונה משכה את תשומת ליבם - התמונה נאגרה במוח שלהם. בזמן שהיא נאגרת, אין שום רצון של המפרסם לשכנע, אלא מה שהוא רצה להשיג זה דבר מאוד פשוט, ששבוע אחרי שאדם ראה את התמונה הזאת, או חודש או לעיתים שנה, בבואו לחנות והוא רואה את אותה תמונה. במושגים הטכניים הוא לא זוכר שזאת התמונה שהוא ראה, זה תהליך סמוי מהאדם עצמו. בתוך המוח מתפתח תהליך סמוי מהאדם עצמו, מהתודעה שלו. ואז באחוזים שכמעט מגיעים ל-50 אחוז, מתוך אותם אלה ששמו לב - הם קונים את המוצר והמפרסם הרוויח את כספו. אני לא אומר הרוויח את לחמו כי זה הרבה יותר מלחם.

§13מי הרוויח? - המפרסם, המוכר, המשווק, ומי הפסיד? - אנחנו, האנשים הפשוטים. זאת אומרת שאם עברתי את הפרשה הקודמת, פרשת שלח-לך, ואמרתי לעצמי, רגע, למה התורה אומרת: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם"? והייתי מבין מזה שהתורה רוצה לעשות אותי בין חורין, לא עֶבֶד - לא הייתי נכנע לקניות האלה.

§14זה בעצם אומר שהתורה לא רק רוצה להגיד: אם תתורו אז תידרדרו, אלא היא גם רוצה להגיד: תזכרו ותעשו - אם תשתלטו על הנטיות השונות בלב - "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם". זאת אומרת, זה לא רק שנחסוך כך או אחרת, אלא גם נוכל לגלות, נוכל להוציא לפועל הרבה יותר כוחות מוסריים ורוחניים בתוכנו. רק השאלה איפה הלב ביחס לעיניים.

§15בעצם אומר המדרש, כשהתורה אמרה: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", היא הקדימה את שמירת הלב לשמירת העיניים. מדוע? - כי בעצם הלב, הרצון הפנימי של האדם, מערכת המידות שלו, היא שולטת בשאלה לְמָה העיניים שמות לב. בספרים על הגר"א כתבו חלק מתלמידיו, שהוא היה אומר: אתה הולך ברחוב, אתה לא רוצה לראות דברים לא טובים - אל תתאמץ בשאלה מה אתה רואה, אלא לפני שאתה נכנס לרחוב תחליט בנפש שלך שאתה לא רוצה להיות מושפע מזה, שהכול יישאר חיצוני.

§16וְלֹא תָתוּרוּ - וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ

§17יש אולי תוספת מסוימת שהמדרש באמת לא דילג עליה והיא בירור בתוך הבירור הזה: "רבי ישמעאל אומר: 'וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם' - למה נאמר? לפי שהוא אומר (קהלת י"א, ט'): 'שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ', בדרך ישר או בדרך שתרצה? תלמוד לומר: 'וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם".

§18בואו נראה את הפסוק הזה בשלמותו: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱ-לֹקִים בַּמִּשְׁפָּט". באופן ראשוני התורה אמרה: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" ושלמה המלך אומר: "וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ".

§19אבל אומרים המפרשים במקום, המלבי"ם והנציב, בעקבות דברי רבי ישמעאל במדרש, שהתורה באמת לא אמרה שאסור ללכת אחרי הלב והעיניים וקהלת לא אמר שמותר לתור. התורה השתמשה בפועל לתור וקהלת השתמש בפועל ללכת. ולכן, הם משלימים אחד את השני. הכלל ש'דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר' הוא בעצם כלל על כל חלקי התנ"ך.

§20הלימוד של תורת א-לוקים חיים הוא לימוד שאמור להציב אתגרים לפני האדם, אחריות. לא סתם פרשת ציצית מסתיימת ב:"אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם". כל יכולתנו להיות עם, כל יכולתנו להיות בני חורין, מטופלת בפסוקים האלה, גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית.

§21ההשלמה בין קהלת לבין ספר במדבר היא בעצם בשאלה שאולי דומה להבדל בין פסוק ל"ט ומ'. היינו: האם התורה רוצה להיות צנזורה? ואם התורה היא צנזורה זה מקומם. אבל התורה אמרה בפסוק מ': "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם"! היא לא רק דיברה בשלילה.

§22אז אומר המדרש: "או בדרך ישר או בדרך שתרצה". דרך ישר רומז הכתוב לקהלת פרק ז'. שם, בפסוק כ"ט, אמר שלמה המלך: "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱ-לֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר". אז אם האדם הולך בדרך ישרה, ואולי כרגע היא עוד לא מתפרטת, אבל אם האדם הולך בדרך ישרה - הוא יכול ללכת אחרי מראי עיניו, הוא יכול ללכת אחרי ליבו. זרימת החיים שלו תהיה ישרה. התורה לא רק לא תדכא אותה אלא תצמיח אותה.

§23אם בתוך דרך הישר מתערבבת הדרך שאני רוצה, וב'אני'- אין טהרה אלא הלב והעיניים וכמו שראינו קודם, הם לא ישרים - אז עלולים להידרדר, אז האדם עלול להיות עֶבֶד. חי בעידן החופשי, כל שתי דקות יש לו משהו אחר להגיד על החופש, והוא עֶבֶד. כי המרכיבים האלה בנפש הם האישיות שלנו - הלב והעיניים לא מתפקדים נכון. והתורה רוצה שנתפקד נכון, היא רוצה שנלך. אבל היא לא רוצה שנתור, היא לא רוצה שנזייף. על כן הפסוקים יכולים להשלים אלה את אלה.

§24חופשי באמת

§25גם לפני שנה וגם השנה, בתקופה הזאת של סוף סיוון ותחילת תמוז - החברה הישראלית עוברת איזה סוג של בירור. לעניות דעתי, גם בתחום הזה של העיניים ושל הלב. נאמר את זה בשפה של תאריכים. השנה שעברה, אני חושב עד סביבות ט"ו בסיון, כמה חודשים לפני כן, מה שמכונה בתקשורת 'סדר היום הציבורי' ולדעתי זה מזויף, זה סדר היום התקשורתי, זה לא בהכרח 'הציבורי' - מלא בסכסוכים, מחלוקות חריפות בין מחנות, אז על הפרק היה חוק הגיוס, ועוד פרשות קשורות למערכת של ההנהגה הציבורית. משעה שנודע בציבור, על חטיפה של שלושה נערים בגוש עציון - הלב היה במקום אחר. בדקה הוא עבר מהסכסוכים לדאגה, לתפילה, לחיפוש, להזדהות עם המשפחות, עולם אחר. ממילא העיניים ראו דברים אחרים.

§26זה אותו אדם, זו אותה חברה, חוק הגיוס לא טופל, הבעיות לא נפתרו. הייתה הזזה של המוקד מהמציאות, מהמסכים והעיתונים - אל המציאות האמיתית. זה לא היה יום ולא יומיים, זה היה שמונה עשרה ימים של חיפוש. האבל שנודע על הרצח היה אבל לאומי, הלוויה ממלכתית. ראש ממשלת ישראל, שרים, עם שלם. זה אותו לב, זה אותם עיניים שראו דברים אחרים. די סמוך לסוף השבעה, התחיל צוק איתן. הלב והעיניים היו במקום אחר.

§27כשאני משועבד לכותרות ורואה את המילים 'מלחמת תרבות'. אני מהר מאוד מתרגל לסגנון הזה. אני משתמש במילה 'מלחמה'. ההקשר המקורי של המילה מלחמה זה בין אויבים, אז מה פירוש 'מלחמת תרבות'? מדובר פה באויבים?! מדובר בתפיסות שונות, מדובר בדעות שונות, נכון. אבל בין זה לבין אויבים זה ערבוב מושגים. כשאתה מתאמץ לראות באיזה מקום תקשורתי יש אזכור של הנערים, של הרצח, של כל האווירה שהייתה, של המשפחות - אתה צריך זכוכית מגדלת. ואילו הכותרות של 'מלחמת תרבות' זה רוב האתרים והעיתונים.

§28אז זאת כבר שאלה אישית. איפה הלב שלי נמצא? זה חלק מהשאלה של זיכרון. הזיכרון זה לא רק שירים והתרגשות, הם חשובים. התורה אומרת שהמבחן לזיכרון אמיתי זה עשייה. תעשו, וַעֲשִׂיתֶם. המבחן לחירות אמיתית זה איפה הלב נמצא. אז יכול להיות שכְּלֵי התקשורת בחרו להדגיש משהו מסוים. אבל אולי הוא לא מהותי, אולי הוא לא עיקרי, אולי הוא לא פנימי. זאת כבר אחריות אישית. נכון שאם המסחר, התרבות והתקשורת משעבדים את ליבי אז הוא כבר לא פנוי לעסוק בדברים האמיתיים. אבל אני המצאתי את השעבוד הזה, אף אחד לא יכול לכפות עליי להיות משועבד.

§29מחלוקת קורח ועדתו

§30זאת הכניסה שלנו בפרשה שתעסוק בבירור נוקב הנקרא 'מחלוקת'. יש צד אחד למחלוקת, זה קורח ועדתו. מה הוא רוצה? מה הוא אומר? הוא משתמש במילים, אולי בין המשמעותיות ביותר, המילה: 'קדושה'. בה סיימנו את פרק ט"ו. בה מתחילים פרק ט"ז.

§31לוקח קורח, לא ברור את מה. ויש לו שותפים (ט"ז, ב'): "וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם". מה שנקרא אחמי"ם - ראשי תיבות של 'אנשים חשובים', אולי 'חשובים מאוד', לפחות בעיני עצמם. מה הם אומרים אל משה ואל אהרון? "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" - הנה, מושג קדושה, "וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". רש"י מביא במקום את דברי המדרש.

§32מה הפירוש כולם קדושים? "כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה". וכן בהמשך אומר רש"י: "'וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ' - לא אתם לבדכם שמעתם בסיני: 'אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ', כל העדה שמעו". זה טיעון מאוד מאוד רציני.

§33כשאתה שומע מושג תנסה לראות איך הוא מופיע בתורה. עברת פרקת ט"ו, פגשת במושג קדושה, אתה נכנס לפרק ט"ז ואתה פוגש במושג קדושה. אז אולי במקום הראשון התורה כבר הגדירה כיוון, לך איתו עד הסוף, תזרום איתו בישרותך: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" - אתה לא תכשל בפרק ט"ז.

§34אבל אם אני מזייף ולא מבין את המושג כמו שהתורה רוצה - אני נופל בבור של פרק ט"ז ולא בהכרח שהמושג 'אדמה בלעה אותי' זה רק אירוע חד פעמי. יכול להיות שהנפש שלי מתקטנת ומתכווצת במקום לצמוח בצורה נכונה.

§35בירור מושג הקדושה

§36התורה אמרה: "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם". מגמת המושג קדושה היא ליישר רצונו של האדם, מידותיו של האדם, מוחו של האדם, כוחות הגוף של האדם - לא-לוקים.

§37מה אמר קורח? מה אמרה עדתו? "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" - כולם שמעו: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ". מה ההבדל בין המילים: "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹקֵיכֶם" למילים: "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה'"? ושרש"י פירש על פי המדרש שכל העדה שמעו בהר סיני? - לכאורה הבדל לא ברור. אתה יכול לעבור לידו, אתה יכול לדלג עליו, יכול להמשיך הלאה, אבל אולי יש פה נקודה למחשבה. אתה יכול לזהות את הנקודה הזאת ולפתח אותה. זה חלק מהלימוד, זה חלק מהאחריות שלנו, זה חלק ממצות: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם".

§38כי כשאדם שומע את המילים: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ" השאלה מה הוא שמע והשאלה מה הוא עושה עם מה שהוא שמע. זה לא מספיק להגיד "שמעו", אפשר לשמוע לא נכון ואפשר לנתק בין השמיעה לבין האחריות הנובעת מהשמיעה. כמו שאדם אומר: מה ששמעתי לא נוגע לי, אני לא צד בעניין. זה חלק משאלת הלב והעיניים היום.

§39- טענת קורח

§40הטענה של קורח: שכל העדה שמעו "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ" זה נפלא וזה לא אומר כלום. כי השאלה היא מה הם שמעו. כי אם "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ" פירושו אני בראתי את העולם, אני הוצאתי אותך ממצרים, אני מתגלה אליך בהר סיני, אני גואל אותך לעתיד, אני מכניס אותך לארץ - אותה כתובת א-לוקית, ואני מכריע לאן העיניים שלך צריכים ללכת ולאן הלב, אם זה אמיתי - אז בוא תראה מה הקב"ה פעל ותתיישר עם זה.

§41ה' לא פועל שוויון. הוא בורא יום, בורא לילה, בורא ישראל, בורא אומות העולם, בורא יום שביעי, בורא ימי המעשה. הוא מבדיל. זה רגע המעבר שלנו במשבר מסוף השבת למוצאי שבת. זה לא מעבר קל. כל אדם שמרגיש שיש בו נשמה יתירה בשבת הוא לא מסוגל לעבור למוצאי שבת. רבנו תם עשה איתנו חסד, האריך קצת, אבל זה מעבר קשה, אין מה לטשטש אותו. אי אפשר להשוות יום ולילה, אי אפשר להשוות ישראל לעמים, אי אפשר להשוות בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אי אפשר להשוות בתוך ישראל, בין כוהנים, לוויים וישראל. אם את זה שמעת ב:"אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ" אתה לא יכול להגיד: "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים... וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ" - כי הקב"ה בחר בהם, הם לא נדחפו.

§42בסוף מתברר שאולי חלילה מתערערת כל הופעת התורה בישראל כתוצאה מהטענה: "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ" אז משה רבנו אומר (ט"ז, ל'): "וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה'" - אם אני שליח אז בולעים את הטענות האלה של קורח ועדתו, עד כדי כך. כי זאת עלולה להיות פגיעה בעצם ההתפתחות של ישראל בהיותם מגלים רצון ה' על ידי תורתו. זה קריטי.

§43בדרך לשם יש עוד מבחנים ותנאים, זה לא פשוט. התורה רומזת להם, וחז"ל כדרכם מפתחים ומפענחים את התנאים. אבל קודם כל ברמה העקרונית - אם אתה בא לומר: "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" כלומר, שבכל העדה יש סגולת ישראל - אמת. אם, כשאתה לומד פרקי אבות, אתה אומר: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" - אמת.

§44אבל, כמו שאומר החפץ חיים, יש אדם שיש לו חלקה והוא מעבד ופועל בה. יש אדם שמקבל חלקה והוא עצלן ולא מפתח אותה - אז מה ההשוואה? יש אדם שקיבל כוחות כאלה ויש אדם שקיבל כוחות אחרים. נכון שהמרחק מהבדל לשנאה הוא לא רחוק. אז נכון, זה דורש הרבה ניקוי - ניקוי לב, ניקוי עיניים.

§45- שבועת און בן פלת

§46אז הנה מה שהגמרא אומרת במושג הקדושה. חז"ל כדרכם, כשהם למדו הם הקשיבו. ואז רב שמופיע פה בגמרא, קורא את הפסוקים והוא רואה בהתחלה את שמות משתתפי המחלוקת ונמצא שם און בן פלת משבט ראובן. אבל בהמשך הפסוקים שמו נשמט. מבין רב שיש פה משהו אז הוא נכנס פנימה. אומרת הגמרא (סנהדרין קט ע"ב): "אמר רב: און בן פלת - אשתו הצילתו". זה לא שוויון, זה עדיפות לנשים. בהמשך, הגמרא אומרת שאשתו של קורח היא זאת שהפילה אותו. אז כרגיל הכל אשמות הנשים. לא, זאת לא כוונת חז"ל כי הביקורת העיקרית זה על קורח. אשתו יכלה להציל אותו אבל היא פספסה את ההזדמנות.

§47איך אשתו של און בן פלת הצילה אותו? "אמרה ליה: מאי נפקא לך מינה?" - מה אתה תרוויח מהמחלוקת? "אם מר רבה אנת תלמידא" - אם קורח ינצח אתה תהיה מקסימום סגנו. "ואם מר רבה אנת תלמידא" - אם משה רבנו ינצח אז אתה תהיה מקסימום תלמיד שלו. אז מה אתה מרוויח? מוכח שהגמרא לא נכתבה בדור שלנו. כי בדור שלנו אשתו של און בן פלת לא יכלה לשכנע אותו ולומר לו 'אתה תהיה רק סגן', אדם מוכן היום לעשות הרבה בשביל להיות סגן. במיוחד סגן שר, שזה כידוע תפקיד מאוד מאוד ביצועי ומעשי ואחראי ממש. אבל לפחות אז זה היה שיקול, והיא הבינה את בעלה, הבינה את נפשו.

§48היא מדברת איתו בשפה שמתאימה לו ועובדה שהיא צודקת. למה? "אמר לה: מה אעביד?" כלומר, עקרונית הוא הסכים איתה. אבל יש לו מגבלה: "הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו" - התכנסתי איתם ונשבעתי להשתתף איתם.

§49כידוע, מכל הקבוצות יש קבוצה הנקראת 'דתיים' - קבוצה מאוד מפותחת, יש לה איזה 12-14 תת-קבוצות, קטלוג בתוך קטלוג בתוך קטלוג בתוך קטלוג - משהו מאוד מיוחד. אז למשל הדתיים חייבים לקיים את מה שהם נשבעו, זאת אחת החובות שלהם. אז הוא אומר לה שהוא לא יכול לעבור על ההלכה. מה היא עונה לו? "אמרה ליה: ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו" - אני יודעת שכל העדה כולם קדושים ובמקרה או שלא במקרה זה בדיוק מה שהתורה אומרת: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים". מה היא רוצה להגיד בזה? אומר רש"י: 'צנועים וקדושים'.

§50ואז היא אומרת לו: "תוב" - שב, "ואנא מצילנא לך". אתה דתי, אתה מחויב לקיים שבועות, אני אתארגן. מה שיטת ההתארגנות? "אשקיתיה חמרא" - השקתה אותו יין, "וארויתיה" - ניהיה רווי, שיכור - לא יכול לתפקד והיא שמה אותו בתוך הבית מתחת למיטה. זהו. כי לדתיים יש מגבלות, הם לא מלאכים, ואם הוא שתוי הוא פתור מהמצוות.

§51לא. יש עוד בעיה. מה הבעיה? המשיכה האישה: "אותבה על בבא" - ישבה בפתח הבית. למה? אומרים האחרונים כי היא מבינה שעוד מעט יקראו לו לבוא לאסיפה של המחלוקת ואז אומר המהרש"א שינערו אותו, יגלו שהוא ישן-שתוי ויעוררו אותו. ואז היא לא הועילה כלום. אז מה היא עשתה באופן יצירתי כדי שלא ייכנסו הביתה? הגמרא מתארת את זה. כמעט ולא צריך להוסיף מילה על מה שהגמרא אומרת: "אותבה על בבא וסתרתה למזיה" - היא פרעה את שיער ראשה. היא עכשיו בלי כיסוי ראש שזה כידוע לחלק מהדתיים מאוד מפריע ולחלק אחר לא. לא ברור למה. אז מה זה דתיים? זה תורה? זה שתי תורות? זה ארבע תורות? - לא ברור.

§52אומרת הגמרא: "כל דאתא חזיה" - כל מי שראה אותה, את שיער ראשה פרוע: "הדר" - ברח משם. כפי שראינו: "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" והוסיף לנו רש"י ע"פ הירושלמי: כולם צנועים. אדם צנוע לא יכול לראות כזה דבר - שיער ראש של אישה נשואה. "אדהכי והכי, אבלעו להו" - זה לקח עשרים דקות והם נבלעו באדמה. אשתו של און בן פלת הצילה אותו.

§53אומר אחד מתלמידי החכמים בדור האחרון, הרב יצחק אריאלי זצ"ל: זה אבסורד! האנשים האלה, ממה הם ברחו? מפריעת שיער ראש של אישה נשואה. לאן הם הלכו? - להשתתף במחלוקת. זה הרבה יותר חמור להשתתף במחלוקת. הוא לא ממשיך, אבל אנחנו יכולים להמשיך ולשאול, לצעוק: למה עד היום לא תינתן הגדרת דתי למי שאוכל טרף וכן תינתן הגדרת דתי למי שמשתתף במחלוקת?! הרי זה בדיוק מה שהיא אמרה. היא אמרה אני יודעת שהם קדושים מבחוץ. זה מעטפת חיצונית של כמה מצוות, זהו.

§54לא להחזיק במחלוקת

§55בשביל לא להשתתף במחלוקת צריך לעבוד בנפש. לעבוד על מה? אז במקרה או שלא במקרה ממשיכה הסוגיה בדף קי ע"א. בפרק ט"ז בפרשת קרח בספר במדבר אמרה התורה בפסוק כ"ה: "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם" מה יש לו לעשות שם? "אמר ריש קיש: מכאן שאין מחזיקים במחלוקת". ביטוי מאוד מיוחד. מה זה נקרא 'להחזיק במחלוקת'? מחלוקת זה שם-עצם מופשט. אתה יכול להחזיק כיסא, איך 'מחזיקים' במחלוקת? ומה שתיאר ריש לקיש על התנהגות משה רבנו תיאר רב בפסיקתא: "אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (י"ז, ה'): וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ".

§56אומר רש"י, מה זה: "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם"? מה הפירוש שאין מחזיקים במחלוקת? - "שמחל על כבודו והוא עצמו הלך". רש"י מתבונן בעקבות חז"ל על הנפש של משה רבנו - עם מה הוא התמודד? רגע לפני הפסיקתא מתבוננים בנפש. הפסיקתא מבטאת מה שיש בנפש, מה שאמור להיות בנפש ואיזו אחריות מוטלת על הנפש. אז מה התהליך שמשה רבנו עבר? אומר רש"י: "מחל על כבודו" - הוא הולך.

§57כמה אנשים ששואפים להיות בדרגת משה רבנו היו הולכים לאנשים כמו דתן ואבירם ומנסים לשכנע אותם? - זה מבחן. אדם שלא מוכן למחול על כבודו לא יכול לדרוש בריאה חדשה אם ה' שלח אותו. כי אם הוא לא מוחל על כבודו, ה' לא שלח אותו, זה אינטרס וגאווה אישית שלו להיות בשליחות. אדם שמוכן למחול על כבודו יכול להגיד: 'ה' שלח אותי'.

§58מחלוקת לשם שמיים

§59מה זה להחזיק במחלוקת ומה זה לבטל המחלוקת? בפרק ה' בפרקי אבות נמצאת ההבחנה. אומרת המשנה: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים". כלומר, לא כל מחלוקת היא שלילית וגם לא כל מחלוקת היא חיובית. יש סוגים. מה הגדרת הסיווג 'לשם שמיים' ו'לא לשם שמיים'? יש כאלה שיודעים על מה מדובר, אז בשבילם לא צריך את המשך המשנה.

§60המשנה חשבה שזה עוד לא ברור והמשיכה: "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים? - זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמיים - זו מחלוקת קורח וכל עדתו". כמשתתף ותיק במחלוקות אני לא מקבל מספיק מזון פה כי מה פירוש המושג 'הלל ושמאי'? אני לא יודע מה לעשות עם זה.

§61אומר רבי יונתן אייבשיץ' אני אגיד לך מה זה לשם שמיים. אתה מדמיין שאתה יודע מה זה ולכן מבחינתך ההמשך של הלל ושמאי לא משמעותי. אתה לא שומע נכון. למה? אומר רבי יונתן: "בזאת יִוָּדַע אי המחולקים ובעלי ריבות המתווכחים ביניהם - זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה". בלי המילה 'זולת' המשפט הוא לא שלילי, 'חלקו בו ומנגדים זה לזה' כלומר, יש הבדל והוא הבדל נוקב וסביבו יש דיבור נוקב - עדיין זה לא מגיע להגדרה של לשם שמיים או לא לשם שמיים.

§62מה כן? אם: "זולת הדבר שחלקו בו ומנגדים זה לזה הם אוהבים גמורים בלב ובנפש" המבחן של השאלה אם זה לשם שמיים או לא, אינו בתחום הרעיון, התוכן, האידיאולוגיה, כל מי שחולק באיזשהו סוג של דברי תורה תמיד הוא חושב שהוא חולק לשם שמיים והוא חי בדמיונות. ההגדרה לפי רבי יונתן ע"פ הגמרא היא הגדרה במוסר, במידות, בכלל לא ברעיון.

§63ואם להפך: "אם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה על ידי מחלוקת - זהו שלא לשם שמיים". יכול להיות שיש הבדלים בשאלה מה זה תרבות ומה זה אומנות, אבל אם אתה נזקק להשתמש בביטויים או במעשים שלא נוגעים לבירור הסוגיה - זה אומר שזה לא לשם שמיים. או בגימטרייה זה אומר שהגאווה משתלטת עליי, יכול להיות שמספרית זה לא יצא בדיוק אבל זה הכיוון.

§64מכיוון שלכם אין יצר כזה אתם לא יכולים להבין לְסִבְלִי, אתם לא מבינים מה עושה הגאווה לנפש, איך היא חונקת אותה ומעבירה את האדם מהבירור הענייני לבירור ה'אני' - זה כל ההבדל. אין חיים. 'הגאווה', כותב הרב קוק במידות ראיה, 'היא עונש נורא, היא טיפשות נוראה. ענווה מוסיפה בריאות וכוח'.

§65עצם המחלוקת היא בריאה. מה שאמר רש"י לבטל מחלוקת - הוא לא התכוון שמשה רבנו חוזר בו. משה לא אומר לקורח שהוא מוכן להתפטר. לא. שליח א-לוקי לא מתכחש לשליחותו. אבל הוא אומר לדתן ואבירם שהוא מוחל על כבודו, הנושא האישי לא מעניין אותו.

§66אומרת הגמרא שזה נקרא להחזיק במחלוקת או לא להחזיק במחלוקת. לכן הדוגמאות הן הלל ושמאי. אומר רבי יונתן אייבשיץ', זאת הגמרא ביבמות. אחרי שהגמרא שם מתארת סוגיות של מחלוקות בין שמאי להלל, בית שמאי ובית הלל - מחלוקות בעניין המשפחה, מחלוקות בעניין אישות - שאלות שיש עליהן כרת. אומרת הגמרא (יד ע"ב): "לא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי". היום זה לא נתפס איך זה יכול להיות.

§67"ללמדך", ולפי גרסה אחת: "אהבה ורעות", לפי גרסה שנייה: "חיבה ורעות - נוהגים זה בזה". מה פתאום מערבים שיקולי חיבה ורעות בסוגיות הלכתיות? "לקיים מה שנאמר (זכריה ח', י"ט): 'וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ'". אם אתה, שניה לפני שאתה עוסק בשאלה מי צודק, ושנייה לפני שה'אני' כובש את הדיון, אתה אומר: רגע, מה אחוזי המחלוקת? עשרה אחוז, ותשעים אחוז יש משותף. בוא ניתן לו ביטוי. נמצא דרך יצירתית איך לתת ביטוי לעשרה אחוזים שהם במחלוקת ולא נפיל אחד את השני ותשעים אחוז יהיה מותר. "לא נמנעו מלשאת נשים אלה מאלה". אומר רבי יונתן אייבשיץ', הם לא ערבבו את הצד האישי לתוך המחלוקת. .

§68הגמרא בסנהדרין שואלת אך הגיעו להכרעות עם כל המחלוקות? בזמן שבית המקדש קיים, אומרת הגמרא בדף פח ע"ב בסנהדרין שהיה בית דין בכל עיר ומחוז והלכו מחיל אל חיל והתמודדו ופתרו את הבעיה. אם שם לא הצליחו - הלכו ללשכת הגזית, לסנהדרין. זה בית דין הגדול ושם היו הכרעות.

§69ואז אומרת הגמרא: "משרבו תלמידי בית שמאי ובית הלל" כל עוד זה בין הגדולים - באמת זה נקי. זה שאני כתלמיד לא רואה את זה - זאת קושייה עליי, לא על רבותיי. ברגע שזה הופך להיות זרמים, שיטות, מחנות, קבוצות, ישיבות, "משרבו תלמידי בית שמאי ובית הלל" - אז רובצת סכנה עצומה. איך היא נקראת בשפת הגמרא? - "שלא שימשו כל צורכם".

§70אין לנו עובדות ידועות מה היה מקומם של התלמידים במחלוקות. ברור מתוך הגמרא שאומרת: "לפי שרבו התלמידים שלא שימשו כל צורכם". היום שהתלמיד משמש את הרב כל צורכו - זאת הדביקות, זאת ההליכה אחרי הרב באש ובמים. זה לפנות למקום כשהוא עובר. זה הבלים! הבלים! זה החגיגה של השטחיות. מה זה היה פעם? רש"י אומר את זה. כל מקום בש"ס שפוגש את הביטוי: "שימשו כל צורכם", רש"י אומר אותו דבר: שהם לא ביררו את הסוגיה על בוריה. זה נקרא לשמש כל צורכם.

§71כשהרב שלך אומר צדיקים שאינם מאמינים, אתה לא תעז להשתמש בזה לפני שתשאל אותו מה הכוונה? למי הכוונה? וגם בסוף תשאל אותו האם לך מותר להגיד את זה? הגדולים מעבירים את המסורת, תלמידים לא מעבירים מסורות, הם מעבירים הבלים. זה מה שהגמרא אומרת.

§72ההוכחה הכי פשוטה לזה שהמחלוקת, למשל, בין החסידים למתנגדים הייתה לפני כ250 שנה - מה נשאר ממנה היום? כלום! ממש כלום! יש חסידים, לא בדיוק החסידים שהיו פעם, יש מתנגדים שלא בדיוק המתנגדים שהיו פעם, והכל השתנה. "מחלוקת לא לשם שמיים אין סופה להתקיים" - זה מה שהמשנה אומרת, זה לא המצאה של הציונים.

§73יכול להיות בהחלט, וכך כתב הרב קוק על אחת המחלוקות הגדולות סביב הציונות: שהחרדים הצילו את הציונות מלהיות תנועה מחוץ לכלל ישראל. יכול להיות שאם החרדים היו יודעים את זה הם לא היו מתנגדים. זאת דוגמא שמחלוקת חריפה מבררת ואחרי שמתבררים הצדדים - ההבדלים לא נצרכים. למה? כי לקחו את הדברים הטובים מהמתנגדים, לקחו את הדברים הטובים מהחסידים ושלום על ישראל.

§74אז למה צריך להתעקש באותם מחלוקות? אז הייתה אחריות על גדולי הדור להבהיר את ההבדלים וזה מה שהיה נכון לעשות אז והתלמידים שלא שימשו כל צרכם הם גם היו אז והם היו אחראים על הרבה טעויות, והיום לאט לאט מצטברות הנקודות הטובות שבכל עמדה, וממילא החלוקה מחסידים ומתנגדים היום, או לא קיימת, או היא קיימת בכיוון כמעט הפוך.

§75אם זה בירור ענייני של הבדלים - יש בירור נוקב, אין מה לחשוש ממנו, אין מה להיבהל ממנו. יש רתיעה של הציבור גם מול המילה 'מחלוקת', רק מסוג מסוים של מחלוקות. רק מסוג מסוים של עמדות כי זה חוסר בירור האמת.

§76לכן התעקשתי על כך שכשרש"י אמר לבטל המחלוקת, הוא לא התכוון שמשה רבנו מבטל את עמדתו, הוא לא התכוון שמשה רבנו מבטל את העמדה שלו מול קורח, אלא הוא לא נותן מקום לצדדים האישיים להופיע. זה אותו משה רבנו שאומר בתוך אותה סוגיה מול קורח (ט"ז, ט"ו): "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי" - לא נהניתי מהם. שזה אומר: אין לי שום עניין אישי במחלוקת.

§77יכול להיות שבגלל ההרגל של חברה כזאת וחברה אחרת אין הרבה נישואים ביחד, זה לא אומר עוינות, זה לא אומר שאסור. או זה לא אומר, אולי נדייק יותר: שלמשל, שמציעים לבחור מישהי הוא שואל מאיפה היא? והתשובה שהיא מהמחנה הזה. אם זאת התשובה - אז זה 'נמנעו'.

§78אבל אם הוא מוכן לבדוק לגופו של דבר אז מה הבעיה? אלא מה לעשות, סטטיסטיקה - כמה זה קורה בפועל? לא יודע. העיקר זה הנפש הנקייה, לא להתרגל לקטלוגים, או לא להתרגל להעמיס על בירורי עמדות נוקבים - את הצדדים האישיים שבסופו של דבר מונעים מלשאת נשים אלה עם אלה. הרי זה לא רק לשאת נשים, זה גם לאכול אלה עם אלה, זה גם להילחם אלה עם אלה.

§79ואנחנו רואים בעניין הזה שינויים. בלי חוק הגיוס, בלי ההתנפלות הכפייתית על הציבור החרדי, הייתה גם הכמות וגם האיכות של החרדים המתגייסים לצה"ל - הרבה יותר גדולה בשנה האחרונה, כך היה בשנים האחרונות. וברוך ה' משעה שזה קצת מתאזן, ואין את הרוח הרעה שהייתה לפני שנה - זה מתחיל עוד פעם. ברור שאתה מעמיד אדם מול הקיר ואתה אומר: אני אכתיב לך מה לעשות - ברור שהוא מתבצר ונהית מחלוקת והפגנות וכבר הכל תוסס - 'מלחמת תרבות'. אל תלך עם הקֶצֶף.

§80שואל רבן גמליאל את רבי עקיבא (ע"פ יבמות קכא ע"א): אתה טבעת בים, איך חזרת? עונה לו רבי עקיבא הספינה שלי נשברה והתפרקה לקרשים, תפסתי קרש. בכל מצב, גם הגרוע ביותר, אתה יכול לתפוס איזה קרש. אלא יש קצף של הגלים והוא מטביע. אומר רבי עקיבא: כל גל וגל שעבר עליי - הורדתי קצת את הראש, הוא עבר ואני המשכתי וניצלתי. יש המון קצף במחלוקות לא צריך להתרגש ממנו.

§81אתה תלמיד, אני תלמיד - אל תהיה שופט, תלמד. הרמב"ם לא משתמש בביטוי 'תלמיד חכם', אלא בביטוי 'תלמיד חכמים' - כלומר לומד. לא מקצוען בתורה, לא ידען בתורה, לא למדן בתורה, כל התארים האלה - לא מבין מאיפה הם צומחים, לא מבין את מה הם משרתים חוץ מכבוד חיצוני. תתאמץ. וממילא המושגים לא יישארו בשטחיותם ומחלוקות לא יישארו עם הצלקות שלהם.

§82זה מה שהגמרא אמרה - כ"שלא שימשו כל צרכם", אומרת הגמרא: "נעשתה תורה כשתי תורות". כי אם למשל, בתוך משפחה יש הבדלים זה נפלא, אנחנו לא עשויים מאחידות. או נגיד יש הבדל בין נפש לנפש בתוך משפחה, אז מה? - זה אומר שאין אחדות? תסתכלו על משפחה בריאה - יש בה אחווה ויש בה הבדלים ובמובן מסוים ככל שיש יותר הבדלים - היחד יותר חזק. למה המודל הלאומי לא יכול להיות משפחה? למה שם יש שנאת חינם? כי אני חלש, אני לא יכול לסבול שאתה נראה אחרת ממני, שאתה חושב אחרת ממני אז אני מנסה להוריד אותך כדי לגדול.

§83"שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ" - תזרום עם הלב שלך, תתחזק. כשיהיה לך חוט שדרה לא תצטרך להוריד את הזולת ולפגוע בו. בהפוך על הפוך, כמה שתהיה יותר חזק - כך תהיה יותר מאוחד. היום זה לא נתפס ככה. הכוחניות של האמת היא כזאת שצריכה לרמוס את הזולת. ואז אתה רואה שבשעת חירום הכל זז הצידה.

§84זאת סוגיית הענווה. האומרת, כפי שהתורה אומרת (י"ז, ה'): "וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ" - אל תחזיק במחלוקת, אל תערבב את ה'אני' בתוך בירור התכנים, המושגים והרעיונות.

§85בירור מושג המלכות בהפטרה

§86אולי מזה גם אפשר להבין עוד שלב במה שהוזכר קודם. אחרי שרב אשי אומר: "ראוי להצטרע מי שמחזיק במחלוקת". אומר רבי יוסי: "כל החולק על מלכות בית דוד - ראוי להכישו נחש". בסוף, הסוגיות של המחלוקות הן לא רק בין מחנות וקבוצות אלא מול המושג 'מלכות'.

§87בסוף ההפטרה יש בירור נוקב העוסק במלכות. העם אומר (שמואל א' ח', ה'): "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשׇׁפְטֵנוּ". ואיפה שמואל הנביא? ואיפה דבר ה'? נכון שעכשיו שמואל הנביא לא יכול להסתובב בין מקום למקום כמו שהיה עושה כל חייו. הוא הגיע לגיל מבוגר וזה פחות מתאפשר, אבל הוא חי וקיים. אתם לא רוצים את דבר ה' בתוך המציאות? - אומר לו הקב"ה: הם לא מאסו אותך, הם מאסו אותי. בסוף זה מתברר ומזדכך וה' אומר לו תמליך.

§88מה הבעיה? תעשה פריימריז. מה הבעיה? תעשה בחירות עם משרדים ליחסי ציבור, עם סקרים - זה מאוד חשוב. עם פרשנים, עם עיתונים שכל אחד יש לו את האינטרס שלו. לא. יש אחד שעוד יום הוא יבוא אליך וקוראים לו שאול. הוא מחפש את האתונות של אבא שלו, הוא מכבד הורים, זה המפתח למנהיגות - כיבוד הורים, ענווה, הכרת הטוב. זה המפתח אצל גדעון וזה המפתח אצל שאול.

§89אז שאול מחפש אתונות ולא מוצא. אומרים לו: יש נביא, לך תשאל אותו. איך נקרא הנביא? - הרואה. ושאול שואל את שמואל: איפה הרואה? מה עונה לו? "אָנֹכִי הָרֹאֶה". אומרים חז"ל: אמר הקב"ה, יום יבוא ואתה תלמד לקח, הגם שאתה נביא ומגדולי ישראל.

§90הקב"ה הרואה, אתה כלי. יום יבוא וה' ישלח אותך לבית לחם, שם צריך לעמוד מול אנשים ולהגיד (שם ט"ז, ו'): "נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ". מה יגיד לך הקב"ה? - "הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב".

§91הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱ-לֹקִים בְּלִבָּם

§92אתה מחפש אתונות והולך לנביא והוא אומר לך שאתה הולך להיות מלך. חצי יום אחרי זה אתה פוגש את דוד שלך. הוא שואל אותך מה אמר לך הנביא? ואתה עונה שהוא אמר איפה האתונות. נהיית מלך, נשיא, רמטכ״ל, הכל, ראש ממשלה! - כלום. זה כלי. אבל זה לא נראה מספיק עם עוצמה, מה מועיל לנו הכלי הזה? הוא לא מתאים למה שחיפשנו. מבקרים, מקטרגים, חלק מהמקטרגים נקראים (שם, י' כ"ז): "בְנֵי בְלִיַּעַל"! והם אומרים: "מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה".

§93יש קבוצה קטנה מאוד שהולכת עם שאול הביתה. איך היא נקראת (שם, פסוק כ"ו): "הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱ-לֹקִים בְּלִבָּם", לפעמים גם קבוצה קטנה היא חַיִל. אומר תרגום יונתן בן עוזיאל: "הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱ-לֹקִים בְּלִבָּם" - הם אלו שהבינו שהקב"ה בחר בשאול והלכו איתו.

§94היום אתה שואל מה זה: "הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱ-לֹקִים בְּלִבָּם"? - מה יגידו לך? מתי אתה חושב שא-לוקים נגע בלב שלך? מלכות? כלל? מדינה? - מאן דכר שמיה?? תברר, תלמד תורה, תלמד נבואה, תלמד גמרא. מתוך כך תגיע לדור שלנו, תשים נכון את המושגים, תארגן נכון את הכוחות.

§95זה דק מן הדק. כי הרב קוק מזהיר ואומר שהענווה המזויפת היא מחליאה ומעציבה. כי אם אדם שואל ברצינות מי אני וחושב ש'מי אני' - זה השוואה ביני לבין א-לוקים אז הוא אומר: 'אני אפס'. האמת היא שאתה לא אפס, ה' נותן לך כוח, ה' נותן לך שליחות.

§96אולי תחפשו בגוגל מה עושה את האדם עניו ומה עושה את האדם גאוותן, אולי יש הגדרה מה זה עניו, אולי במקור ראשון יש הגדרה כזאת, אולי בעלוני יום שישי, אם תמצאו את דודי - תגידו לי, גם אני מחפש.

§97אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ

§98אתה רוצה ללמוד אחווה? - תלך למשפט של יוסף הצדיק בספר בראשית. יש כל מיני אנשים שעוסקים היום ביוסף הצדיק, בקבר יוסף הצדיק, בנאמנות ליוסף הצדיק, בדימוי שיוסף הצדיק הוא נרדף על ידי אחיו ואנחנו נרדפים על ידי הערב רב.

§99תגיד, משפט אחד אתה יכול לחזור עליו? אתה זוכר שיוסף אמר אותו? מה הוא אמר? הוא אמר לאיש בשדה (בראשית ל"ז, ט"ז): "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ"!

§100אבל אם כשאתה מגיע לקבר אתה דוחף אנשים - לך מפה! זה לא משנה איך אתה נראה בכלל, עם כל הגינונים, עם כל הצדדים החיצוניים של הקדושה - אתה לא מבין מה זה יוסף בכלל! איך אתה יכול לרמוס יהודי עד עפר כדי לגעת בקבר?! שיגעון. יש משוגעים, אתה לא חייב להיות כמוהם, אתה לא חייב להתפעל מהם, אתה לא חייב לחשוב שיש משהו בכוחניות הזאת. תשמש כל צרכך את יוסף. תראה מה היה חשוב לו ותמשיך את זה.

§101יהיה החודש הזה תחילה וראש לפדיון נפשנו. חירות גדולה ומשמחת.

§102בשורות טובות.

§103נספח א' (הערה 16):

§104לפני עשרות שנים, בשנת תשל"ו, ממש בימים האלה, נמצא קצין צה"ל, סגן-אלוף, מפקד סיירת מטכ"ל, באפיסת כוחות, אין לו כוח בגוף ובנפש. כך חבריו ומשפחתו מתארים וכך הוא עצמו כותב באותו בוקר.

§105כמה שעות אחרי זה נודע לעם ישראל על חטיפת מטוס צרפתי שנמצאים בו למעלה ממאה עשרים ישראלים והוא מונחת על ידי כנופיית טרור ערבית-גרמנית באנטבה והם דורשים שחרור מחבלים תמורת שחרור החטופים.

§106משום מה יש שאלה אולי צה"ל יקבל הוראה מהממשלה לבצע מבצע חילוץ חטופים אלפי קילומטר מכאן. היום זה הזוי. היום זה היה צריך לעבור קודם את האישור של ערוץ 2, של 'הארץ' ושל נשיא המחנה הציוני ואף אחד לא היה מסוגל לעמוד בזה.

§107קוראים ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לאותו סגן-אלוף, יוני נתניהו, ואומרים לו אתה מוכן לפקד על מבצע חילוץ? והוא אומר כן, הוא אומר ברור שכן.

§108אבל 'אפיסת כוחות', איך אתה יכול? ומתחילה התארגנות ויודעים שיש אולטימטום ב12 ביום שישי. כל חמישי בלילה יש תרגיל והתרגיל נכשל. איך אומר האדם המודרני? זה מה שנשאר לו לעשות במסגרת חוות דעתו על המציאות - 'אין סיכוי'. זה מה שעמדה ממשלת ישראל לקבל החלטה שלא עושים את המבצע.

§109קיבלו ידיעה שהאולטימטום נדחה למוצאי שבת. מה אומר יוני? נעשה עוד תרגיל בשישי אחרי הצהרים. עושים והתרגיל מצליח. נגד כל הצבא, נגד כל הממשלה. מאיפה אתה לוקח כוח? אומר הרב קוק, 'הענווה מוסיפה כוח!' זה משהו בנפש שבמבט מסוים אין כלום ובמבט אחר יש הכל. איך זה יכול להיות? ואצל הגאווה זה בדיוק הפוך - במבט מסוים זה נראה שיש הכל ואין כלום. זה לעומת זה. אור לעומת חושך.

§110בהכנות הם היו צריכים להגיע לשארם א-שייח', משם עלו על המטוסים כדי שלא יזהו אותם, אז יוני עוצר את השיירה לפני שיוצאים מהבסיס, יורד לכמה דקות, חוזר ונוסעים. אחר כך שואלים אותו: לאן הלכת? והוא אומר שהלך למגרש המסדרים. מה אתה עושה שם? - הלכתי להצדיע לדגל מדינת ישראל. ומוסיף: אדם חייב בחיים שלו להצדיע לדגל מדינת ישראל. זהו. אין שום צורך להמציא המצאות דמיוניות.

§111כל המקצועיות, כל המיומנות, כל היכולת הצבאית, זה סעיף ב', זה לא סעיף א'. אם אתה מקעקע את הרוח של הלחימה - כל מקצועיות לא תועיל. הוא היה גאון בתחום הצבאי. גאון מרוסק באפיסת כוחות, ועכשיו גאון חי מחדש. יכול להיות שאם היינו עוצרים אותו ואומרים לו: תגיד, אתה מכיר את ספר במדבר? אתה מכיר את הפסוק על משה רבנו: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"? הוא אומר: לא מכיר.

§112יכול להיות שהשפה של יוני לא הייתה מוצאת חן בעיני ה'דתיים'. אז זה אומר שהוא היה פחות קדוש? זה אומר שהוא פחות הבין מה זה קדושת הכלל הנכנסת באדם שמפנה מקום?

§113אתה קם בארבע וחצי בבוקר בשביל לראות מאמן באיזו ליגה אמריקאית? - זה שגעון הדבר הזה. יש לך אפשרות לקבל כוחות כאן, מתוכך, מתוך העם שלך. מה יש לך לעשות שם בליגה הזאת? סעיף ב' ג' - בסדר. אבל סעיף א'.

§114היום נפתחת מהדורת חדשות בערוץ 2 שמכבי תל אביב לא תהיה בגביע. אבל לאומי. מי זה מכבי תל אביב? תפתח את מהדורת החדשות ותגיד, זה יום השנה לנערים החטופים! מה העיוות הזה?! זה לא קושייה על מי שמדבר, על מי שנותן תמונה ועורך את הערוץ, זאת קושייה עליי!

§115אם אני לא מצטמרר שאני שומע את זה, זאת אומרת שאני שכחתי. זאת אומרת שאילפו אותי, הפכו אותי לעדר, האומנים האלה הפכו אותי לעדר. זה דקויות שאם האדם לא חי בשיא הערנות הוא מפספס אותן.

§116אז יוני מתמלא כוחות. לא מעצמו, הוא כלי. אחר כך, המטוסים מגיעים מעל אוגנדה, מעל אנטבה, עוד אין אישור למבצע, כי לא יודעים אם האוגנדים ידעו-גילו שהולך להיות קרב. אז הוא מנצל את ההזדמנות. דקה שתיים, הוא עובר לוחם לוחם במטוס, כל החיילים שלו מעידים - באף מבצע הוא לא עשה את זה.

§117הוא אמר להם בוודאות ובדעת צלולה, הוא שידר את זה כבר כמה ימים קודם שהוא לא חוזר מהמבצע. זה לא עשה אותו עצוב, זה לא עשה אותו לֵאֶה, זה לא עשה אותו מטיל ספק בוודאות של המבצע. הוא אומר לכל לוחם: הפעם חייבים לנצח. משתי סיבות: א'. לא יעשו את מדינת ישראל סמרטוט. וב'. זאת מלחמה של צדק נגד רשע והצדק חייב לנצח.

§118יש חרם על ישראל. יש בית דין בהולנד. אתה מכופף את הקומה שלך? מהם אתה תלמד מה זה מוסר? הם מגיעים בכלל לסדר גודל שלך? איך אדם ישר לא מתפעל ממה שעיניים שלו רואות, הלב שלו פתוח לקבל כוחות חדשים, והוא מוביל את הקרב.

§119שמעתי פעם אישה מספרת על בעלה שהיה אחד מארבעת הטייסים במבצע. היא מתארת שבשלב מסוים בניתוח המבצעי היו קצינים בכירים שאמרו שאי אפשר לאשר את המבצע הזה מפני שהיה חשש גדול שכשהאוגנדים יזהו את המטוס הראשון הם יכבו את אורות המסלול ואי אפשר יהיה להנחית את השלושה הנוספים.

§120אז בעלה אמר שהוא יכול לפתור את הבעיה. למה? כי ב'מקרה' הוא היה נספח של חיל האוויר בשדה התעופה אנטבה והוא מכיר את המסלול כמו כף היד, והוא יכול להנחית את המטוסים בלילה. וככה עוד שביב ועוד שביב ונהיה מבצע.

§121היום זה תהילת עולם. זה הקרב של הענווה. מי זוכר את זה היום? מי אומר היום שים על הפרק את הדיון בין צדק לרשע? תעשה ימי זיכרון לצוק איתן, סביב צדק ורשע, סביב מוסר מעוות או סביב מוסר מוחלט.

§122מי מתעסק בזה בכלל? יש 'מלחמת תרבות'. אולי מלחמת התרבות היא סביב הנושאים האלה? סביב השאלה מה זה עם, מה זה מדינה, מה זה ציונות, מה זה מוסר? - בוא נברר את זה לשורש.

§123אתה נשיא המדינה, אתה עומד מול הראי לפני שאתה מדבר, אתה אומר, מאוד צריך להיזהר מלערבב פוליטיקה ודעות בתוך האמנות. אתה לפני כמה חודשים פסלת הופעה של זמר כי חלקת על דעתו. אז בשם מה אתה מדבר? מילים זה דבר רציני. לעיניים וללב יש תפקיד. מחלוקת יכולה להיות. אבל עקבית, מבררת. לא ה'אני' שלך הוא המוביל, ה'אני' שלך הוא המשרת. מחזיק במחלוקת זה מי שמערבב את הצדדים האישיים.

§124נספח ב' (הערה 19):

§125זה גם סיפור שאולי סופר, ואולי צריך לספר אותו שוב. הוא היה בימים האלה לפני הרבה שנים, בקיץ הגיע למרכז כרוז. מסמך חתום שישיבות ההסדר, הם אותו סיר טרף כמו החילונים. רק זה סיר עם כיפה, עם מכסה. חתום היה הרב אליעזר מנחם ש"ך. זה מה שהיה כתוב באותיות דפוס, לא בחתימת ידו.

§126ואנחנו, כמה חבר'ה במרכז, אמרנו: לא נשתוק. טילפנו למזכיר של הרב ש"ך וביקשנו פגישה. נסענו חמישה חבר'ה לבני ברק. התיישבנו מסביב לשולחן והתחלנו לשאול שאלות. הרב ש"ך זצ"ל היה מאוד נינוח, מאוד רגוע, מאיר פנים. אנחנו נראינו בלבוש כמו עכשיו. זאת אומרת, לא היה אפשר לטעות. לא הסתווינו, לא הסתתרנו.

§127השאלה הראשונה הייתה איך הרב מתייחס ללימוד כוזרי? הרב ש"ך ענה באותה רגיעה ואמר: בפונוביז' בחוץ לארץ לא למדו כוזרי, אז גם בארץ לא לומדים כוזרי. שאלנו: איך להתייחס למסורת שהייתה לתלמידים של הגאון מווילנא שהיה אומר להם שילמדו ספר כוזרי 'שעיקרי אמונת ישראל ותורתו תלויים בו'? אז הוא לא הכחיש, הוא אמר: אני יודע מה שאומרים בשם הגר"א, אעפ"כ - בפונביז' לא למדו. אז שאלנו איך הרב מתייחס לאלה שלומדים כוזרי? אז הרב ש"ך אמר: העיקר ש"ס ופוסקים. הוא לא אמר את זה בטון ביקורתי ומזלזל אלא באותו טון רגוע ומכבד. אפשר להבין את המשפט הזה למה שרוצים.

§128אז שאלנו איך הרב מתייחס אלינו, החמישייה שיושבת פה? אז אומר הרב ש"ך, באותו טון רגוע: כתוב בגמרא בקידושין: אב ובנו, רב ותלמידו, נראים כשונאים - נעשים או אוהבים זה לזה. מתקיים בנו, נעשים אוהבים זה לזה. אז שאלנו: האומנם?! אז במקרה הייתי החצוף ששאל את זה, אז ישבתי ליד הרב שך והוא תפס את ידי, חזק כזה, קצת הקפיד, אמר ביידיש: בחור צעיר, אתה לא מאמין לי?

§129ואז שאלנו אז מה לעשות עם הכרוז שפורסם? - נעלם הטון הרגוע, נעלם מאור הפנים, הרב ש"ך התאדם, הוא צעק, כל מה שאומרים בשמי - אין להאמין! (חוץ מסוגיה אחת, שהייתה אז מאוד בוערת, שוב, כדרכם של מכבסות מילים, קראו לזה, החזרת שטחים, והסוגיה הייתה בין הרב'ה מחב"ד זצ"ל לרב שך זצ"ל. הרב'ה מחב"ד אמר שזה איסור הלכתי והרב ש"ך אמר שזאת שאלה ביטחונית ומה שאנשי הביטחון יגידו). בכל מקרה, כך הוא צעק: כל מה שאומרים בשמי אין להאמין! במילים אחרות: אני לא חתמתי על הכרוז הזה. אז מה שאלנו? שאלה פשוטה: אז למה הרב לא מכחיש? הוא אמר בכאב גדול: אין עם מי לדבר. מה המשמעות?

§130אז שאלנו, איך הרב מתייחס למדינת ישראל? אז הוא אמר שמדינת ישראל זה כמו פולין. היום נמצאת, מחר יכולה שלא להיות, כך פולין. כך מדינת ישראל, שאלנו? - לפי הרמב"ן יש את מצוות יישוב הארץ: "שלא נעזבנה ביד אומה מן האומות" ואז הגיע הצפצוף והשיחה הסתיימה. ביררנו את זה אחר כך, והרב ש"ך היה מקציב לשיחות עשרים דקות מקסימום, עברו העשרים דקות ונגמרה השיחה. אמרנו שלום וחזרנו לירושלים.

§131כמה שעות אחרי זה, בערב אכלנו בבית סעודת ערב. מישהו מגיע מהישיבה, דפיקות בדלת, חשבתי מלחמה. הוא אומר: 'שמעתם מה קרה היום בבני ברק? אוטובוס שלם ממרכז הגיע לרב ש"ך והרביצו לו מכות - מה זה השפלות הזאת?! לאן אנחנו מגיעים?!' אמרתי לו: 'תקשיב טוב, היינו חמישה, לא אוטובוס. והרב של אלה שסיפרו לך שהרביצו לו מכות אמר לנו: נעשים אוהבים זה לזה זה מחלוקת.