כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם… וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ

§1הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ

§2בסופו של חודש ניסן יש את יום השואה, ובתחילת חודש אייר אנחנו פוגשים את יום הזיכרון ויום העצמאות. הימים הללו הם ימים של תחושות וחוויות וצריך לנסות, בתוך כל הדברים, לגלות שהם קשורים לנפש ולטבעיות שלנו. צריך גם לברר, כמה שהדבר ניתן, מה הקב"ה רוצה מאיתנו גם בהבנת התקופה וגם במוכנות לפעול בה.

§3אמנם נכון שיש פירושים שונים ודרכים שונות, אבל אין מי שפטור מלברר ומלפגוש את המקורות. גם אם המסקנה או ההדגשה תהיה הדגשה שונה. לכן חשבתי שנראה בהתחלה את הדברים בדברים פרק ל"ב פסוק ט"ו, כשחלקים מהפרק הזה, משירת האזינו, עוסקים בבירור נוקב שהתורה עושה על: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱ-לוֹהַּ עָשָׂהוּ" - ויש מחיר לעזיבה ולנטישה הזאת, יש גלות.

§4בגלות יש ייסורים, יש צרות. באופן כללי אנחנו ניתנים למשיסה. וכשהתורה אומרת (פסוק מ'): "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם" - בעצם התורה אומרת שני דברים. א', מעין ביטוי של שבועה של תהליך וַדָּאִי, א-לוקי. וב', שמה שמתרחש בהקשר הזה של הפסוקים שייך למילים "חַי אָנֹכִי לְעֹלָם". הבדל גדול אם אנחנו מסתכלים על המציאות והימים הללו בעין אנושית ישראלית רגילה, או שאלו מילים ומאורעות שקשורים למושג "חַי אָנֹכִי לְעֹלָם".

§5הנה הפסוק הבא: "אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם" - כביכול תיאור של מעורבות ישירה ואישית של ההנהגה הא-לוקית. אמנם, כשאנחנו מתמודדים עם התופעות של אויבים אז צריך להתמודד במישור הביטחוני וההתיישבותי, אבל זה בעצם לבוש של המילים: "אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי".

§6אולי זה בעצם הפסוק האחרון בשירה (פסוק מ"ג): "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". מה הפירוש הביטוי "עֲבָדָיו". יש פה בעצם גם כמו דרישה, כמו תביעה. יש כאן גם הסתכלות על הנפש בשכבות היותר פנימיות ועמוקות.

§7על ייחוד ה' הוא עושה מלחמה

§8הרמב"ם אומר בהלכות מלכים בפרק ז' הלכה ט"ו, וזה בעצם מאוד מתחדד ביום הזיכרון, במשמעות ההולכת ומתרחבת של משפחות שכולות. מה שאומר הרמב"ם זה שכאשר אדם הולך למלחמה - "וידע שעל ייחוד ה' הוא עושה מלחמה". אומר הרמב"ם באגרותיו שכל המלחמות שאומות העולם יוזמות נגדנו - הסיבה הפנימית היא כי שמו של הקב"ה קשור בשם האומה הישראלית. מכיוון שאומות העולם לא סובלות את הופעת רצונו של הבורא הן לא סובלות אותנו.

§9לכן אומר הרמב"ם: "וידע שעל ייחוד ה' הוא עושה מלחמה" - על זה רוצים אויבנו לפגוע בנו, על זה אנחנו מחויבים להילחם. מוסיף הרמב"ם: "וישים נפשו בכפו". בתוך המציאות החברתית והתרבותית שלנו היום עם כל הבירורים הנוקבים, לעיתים אולי יש פה איזושהי שחיקה בהתפעלות מול הכוח הבלתי נגמר של המסירות בישראל, של המוכנות של אנשים מגוונים שונים לשים נפשם בכפם.

§10בכל פעם מחדש, בכל טקס של השבעת חיילים בטירונות, בצורות שונות נשבעים או מצהירים נאמנות למדינת ישראל ולצה"ל. עד איפה הנאמנות? 'ואף למסור את חיי לתקומת ישראל'. חצי דקה אחרי זה בכל החֵילוֹת, בכל הטקסים - מחיאות כפיים רועמות. של מי? של המשפחות. מחיאות כפיים על מה? הרגע שמענו את המשפט הזה: 'ואף למסור את חיי'. ועל זה עם ישראל, אלפי שנים אחרי קיומו, עם כל הרוחות שנושבות עלינו, עם כל הדברים שצריכים תיקון - כוח המסירות הזה לא תם.

§11יכול להיות שיש כאלה שלא מכירים את הרמב"ם. ויכול להיות שיש כאלה שמכירים את הרמב"ם ולא ביררו לעצמם את המוכנות למסור את הנפש, היא לא תלויה בתפקיד, היא לא תלויה במעמד. מרבנו הרב צבי יהודה למדנו - אדם שלומד תורה ואינו חש שהוא חלק מהמסירות של הציבור, ולימודו הוא כזה, היה אומר הרב צבי יהודה, זה לא משרת. אם אני בונה איזשהו מעגל פרטי של חיים ויש לי איזושהי התארגנות שבמעגל הפרטי הזה אין לי מחויבות - זה החמצה בשייכות הנפשית. ומתוך אותה שייכות צומחים ענפים שונים של תפקידים. אבל (שמואל א', ל', כ"ד) "כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים", כפי שאמר דוד.

§12כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם

§13"כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם" - אלו עבדי ה'. ולכן הגמרא אומרת במסכת פסחים (נ ע"א) ובעוד מקומות: "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם", זה המבחן הכי קשה - מוכנות לוותר על הדבר היקר שנקרא חיים, לקחת את המקום הפרטי המוחשי, הנוכחי, ולהיות מוכן להקריב אותו.

§14יכול להיות שבמהלך הימים בכל השנה כולה יש על פניו סימנים של סדקים במוכנות הזאת, יכול להיות. אבל ביום הזה הדבר הרבה יותר ברור וחד, שכוח המסירות לא עבר מן העולם. עם ישראל הוא נצחי, וכוח המסירות שלו נצחית - "עֲבָדָיו".

§15ממילא: "כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם" - זה עניינו של א-לוקים להשיב נקמה. בגללו, אומר דוד המלך (תהילים מ"ד, כ"ג): "עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כׇל הַיּוֹם". ברמות של הדמיונות ושל האשליות, אולי סוף סוף יהיה סוף למלחמות ונגיע כבר אל חוף מבטחים. יש ממש דילוג על המציאות הפנימית שלנו, איזה סוג מסוים של התכחשות. כיוון שאנחנו לא באנו לעולם מתוך מגמה לחיות חיים שקטים, ואומות שבאו לחיות חיים שקטים, לאט לאט מפנות את כדור הארץ, נשארות מהם אנדרטאות ותו לא. לעומתם, אנחנו מסרבים בתוקף לרדת מהבמה הזאת. זאת מחויבות עצומה להיות שייך לתודעה הזאת, לרצון הזה לשרת, להיות עבד.

§16זה מה שנגיד בהלל, כולל ביום העצמאות (תהילים קט"ז, כ"ז): "אָנָּה ה' כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ". זה תכונת האימהות והנשים בישראל, עוד מאימותינו עובר דרך הדור של מצרים והלאה, ומתוך כך זאת תכונה לאומית. אז זה לא רק דרישה בדברי הרמב"ם בעקבות הפסוק בפרשת אמור (ויקרא כ"ב, ל"ב): "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" שכל ישראל מצווים על קידוש ה', זאת תביעה גדולה. אבל אין אפשרות לתבוע אם זה לא מונח בנפש. המצווה היא מצוות הגילוי, היא מצוות היציאה אל הפועל. המצווה היא לא איזה הנחתה חיצונית מבחוץ.

§17זה גם דבר שמופיע בזוהר פרשת אמור בכמה מקומות - המצוות הם עצות, כמו יצירת המתווה שבו הנפש יכולה להוציא אל הפועל את כוחותיה. "כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו", זה עקבי, מה שראינו קודם: "אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי" - לצריו של הקב"ה.

§18וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ - עַמּוֹ

§19"וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" - זה משהו מאוד מתומצת המילים האלה, לכן חסרות שם מילים. מה זה "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ"? אומר רש"י: "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם ושעשה להם האויב". איך יהיה הפיוס הזה? מה אפשר לפייס על הצרות שעברו עליהם? ושוב חוזר רש"י ואומר: "וְכִפֶּר. לשון ריצוי ופיוס". ואז הוא אומר במילים: "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ. ומה היא אדמתו? - עַמּוֹ, כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת". משהו בחיבור הזה בין עם לארץ, בין עם ישראל לארץ ישראל. זה בעצם השורש של הריצוי והוא גם השורש של הנקמה.

§20כמה שאויבנו ניסו שלא נגיע לארץ, וגם כשהגענו ניסו שלא נוכל לאחז בה, וגם כשנאחזנו בה, ניסו להוציא אותנו משיווי משקלינו (שמות א', י"ב) - "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". האגדה מספרת על מקום אחד, לפני למעלה מ-120 שנה, שהייתה בו משפחה שאיבדה 11 ילדים מתוך 12. ההורים של האמא כותבים לה מרומניה מכתב: 'אתם משוגעים, אתם לא נורמליים, תחזרו הביתה'. והיא מבקשת מהיישוב לבוא לבית הכנסת. היא פותחת את ארון הקודש, לא בשביל לקרוא בספר תורה, לא בשביל לרקוד איתו, היא מבקשת מכל היישוב להישבע שלא נזוז ממקומנו. כי הכוח הזה של הנשמה המחוברת בין העם לבין הארץ זה סוד החיים שלנו.

§21נכון, במיוחד לגבי הדור שנולד בעשורים האחרונים כבר יש מדינה. המעבר מהגלות לחיים מתחדשים כאן בארץ פחות חד. ממילא התודעה שבעצם היינו חלקים מפוצלים, העם לא נמצא עם הארץ והארץ לא נמצאת עם העם, ואיזה חורבן זה. וממילא גם כובד הראש וגם ההודאה על הנס הזה של החיבור המחודש עלולים להישחק. זה המושג 'יום זיכרון'.

§22זה קצת פחות להשתמש במאגרי מידע שתפסו את מושג הזיכרון והפכו אותו למשהו חיצוני, ולזכור באופן ממשי בנפש, להציף את כל המאורעות שבעצם היו על המתווה הזה של חזרת העם לארץ והארץ אל העם.

§23הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן

§24נגיד את זה בשפת התורה בדברים פרק כ"ט בו מתארת התורה את מצבה של הארץ, אלפי שנים בלי העם, בפסוק כ"ב: "גׇּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כׇל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כׇּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ". וכאן כתובה הסיבה: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱ-לֹקֵי אֲבֹתָם", והליכה אל עבודת אלוהים אחרים, "וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא" - כל התיאור הזה הוא המשך של פסוק כ"א: "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנׇּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא", יכול לעמוד כצופה מהצד ולראות את המחזה הנורא הזה של השממה, למה זה נקרא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן?

§25אומר היה רבי שלמה מרדומסק שהַדּוֹר הָאַחֲרוֹן זה אומר שיבוא דור והנשמות תהיינה כאלה שכשהם ירגישו את השממה הם יגידו מְצֻוֶּה עלינו לגאול אותה. זאת אומרת, מתוך החלקים האלה של החלק הנשמתי שיש באומה והחלק הנשמתי שיש בארץ, יש איזה עצב כזה שהוא מתעורר במהלך א-לוקי. העיתוי לא ברור לנו, הסיבה לא ברורה לנו אבל הוא שולח את אורו אל הנשמות, והן מתעוררות להבין שהתפקיד שלנו להחיות את השממה הזאת, להיות נציגי הנשמה הציבורית, בפועל ממש לשקם את ההריסות. זה מהלך א-לוקי, הוא חל במסירותם של בני אדם, הם נקראים "עֲבָדָיו".

§26האר"י מתחיל להרגיש ניצוץ, ובהמשך אליו תלמידי הבעל שם טוב, תלמידי הגר"א, לפניהם רבי יהודה החסיד, אחינו שעלו מתימן, מזוויות שונות, מעדות שונות, איזה תחושה של "הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן" שזה בידינו ובכוחנו. ואז באופן באמת לא מובן, ניסי, מחזיקים מעמד באחיזה הזאת, בראשוניות הזאת.

§27עיון בפרק י"ב בספר דניאל

§28אולי זה משהו שמופיע בדניאל בפרק י"ב. דניאל מצרף אל הימים האלה, ימי הזיכרון והעצמאות, גם את יום השואה (פסוק א'): "וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ". מיכאל הוא הדמות של מידת הרחמים, של לפנים משורת הדין. למה צריך אותו? אומר הכתוב: "וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא" - סוג של אסון שלא היה כדוגמתו. מוסיף הכתוב: "וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ". לא כתוב 'אחרי העת ההיא', אלא "וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כׇּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר".

§29על זה ישאלו אותנו (גמרא שבת לא, ע"א): האם ציפינו לישועה. הסוגיות האלה של היחס לתקופה הן לא פרי הדמיונות שלנו, של סברות וחוויות כאלו ואחרות. הם אמורים להיות פרי של לימוד, להתקיימות דברי הנביאים. פרקי הגאולה הם פרקים מורכבים, שלבים שונים, הכל כתוב, "כׇּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר", צריך לרצות ללמוד וצריך לרצות ליישם.

§30אופי התהליך יהיה פסוק ב': "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". אופי התהליך יהיה תחיית המתים: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" - איכות ההסתכלות לא יכולה להיות במבט אנושי רגיל אלא איזשהו סוג של השכלה שנקראת "כְּזֹהַר הָרָקִיעַ". לעומת זאת: "וְאַתָּה דָנִיֵּאל סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ" - בלתי אפשרי יהיה להבין מה כתוב. מה יקרה בעת קץ? "יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת", לא יגלשו, "יְשֹׁטְטוּ". אם אין צימאון, אם אין חיפוש אמיתי שנוגע לנפש, הדברים נשארים בחיצוניות שלהם ואז מה שיותר שולט הוא משהו פרטי-עכשווי. רוצים באמת להתבונן? - צריך לשוטט בנפש, צריך לחפש. צריך למצוא מה המשמעות של התקופה הזאת, מה האתגרים שלה, מה זה אומר מבחינתנו.

§31"וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר. וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת" - מתי תבוא הגאולה? "וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם". כמו ששמנו לב בפסוקים בפרשת האזינו, גם כאן בדניאל: שבועה א-לוקית, ודאות.

§32גאולה ותשובה

§33כשמסתכלים בגמרא בסנהדרין דף צז ע"ב רואים סוגיה ביחס בין גאולה ותשובה: רבי אליעזר סובר שגאולה תלויה בתשובה. כלומר, ששינוי מצבו של עם ישראל מהגלות אל הגאולה דורש שינויים, נקרא לזה בשפה חיצונית, דתיים, מצוות, מעשים. אז הפסוק הראשון בפרק ד' בירמיה אומר: "אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֵלַי תָּשׁוּב". מפרש המהרש"א, לפני מאות בשנים, כלומר, יכול להיות שלא תהיה גאולה. למה? כי גאולה תלויה בתשובה ועל התשובה אין כפייה, אז יכול להיות שלא נעשה תשובה, ואם לא נעשה תשובה לא תהיה גאולה, לכן כתוב "אִם".

§34בתשובתו של רבי יהושע, הסובר שגאולה לא תלויה בתשובה, ששינוי מצבו הלאומי של עם ישראל לא דורש בהתחלה תנאי רוחני, מובאים הפסוקים בדניאל שהתחלנו לקרוא אותם, מופיעה השבועה ומופיעים עוד שני דברים. נחזור לפסוקים: "כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי" - ברור שלא קל לזהות מה הזמנים שכתובים כאן, "וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כׇל אֵלֶּה". מתי הגלות מסתיימת? - מתי שעם ישראל מתרסק בגלות, "וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ".

§35אם נחזור רגע לגמרא בסנהדרין, אחרי שרבי יהושע מביא את הפסוק הזה, אומרת הגמרא: "ושתק רבי אליעזר". לפי חלק מהראשונים: שתיקה כהודאה. בירושלמי בתענית בפרק ב' כתובה מילה יותר חריפה: "ויסתלק רבי אליעזר", נגמר הדיון. נפסקה להלכה העמדה שגאולה לא תלויה בתשובה. האר"י חש בזה. הוא כותב בפירוש שלו על מגילת רות בספר צדיק יסוד עולם: אמר בועז לרות בפרק ג' (פסוק י"ג): "לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגׇאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי". אומר האר"י, אמר הקב"ה לכנסת ישראל, משך הגלות נקרא לילה, בוקר נקרא זמן הגאולה. "אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל" - תעשי תשובה, תגאלי. ואם לא? "וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי" - הקב"ה יגאל. גאולה, אומר האר"י, לא תלויה בתשובה.

§36ואז האר"י מוסיף משפט, מאות בשנים לא ידענו להבין אותו, אגלה לך סוד מתי זה יהיה. כמו שדניאל אומר: "מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת?" אומר האר"י: ביסוד שבתפארת. בימי ספירת העומר זה הלילה הזה, אור לה' באייר, זה יסוד שבתפארת, ה-20 בעומר. כפי ש-200 שנה אחר כך אמר הגר"א לתלמידיו, תעשו בשני ימים בתוך כל הספירה ימים טובים ופעולות לגאולת ישראל ובניין ירושלים. זה יום ה-20 בעומר, ה' באייר, ויום 42 בעומר, כ"ז באייר.

§37את זה אומר דניאל: "תִּכְלֶינָה כׇל אֵלֶּה" - נגמרת הגלות. מוסיף דניאל: "וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין", כי בעצם זה הרי הפסוק הראשון שאמר יהיה אסון שלא היה כדוגמתו מאז שנהיינו לעם: "וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ" - איך אסון יכול למלט? אם מדובר על הגלות, ההתרסקות מצד אחד היא אסון והיא מביאה לסיום הגלות, היא מבררת בצורה הכי חדה שאי אפשר להישאר יותר בגלות. כתוצאה מזה מתרחשת תפנית משמעותית בהמשך הקמת מדינת ישראל.

§38אולי זה גם רקע של הבנת נבואת מיכה. הנביא ישעיה (ב', ב'-ג') מנבא על אחרית הימים ואומר: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כׇּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה'... כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָים". איך כל זה יתרחש? כמעט הייתי אומר, מתי כל זה יתרחש? לא ברמה של תאריך, אלא איזה דברים יהיו הבסיס של חזון אחרית הימים? "בַּיּוֹם הַהוּא", אומר הנביא מיכה (ד', ו'): "נְאֻם ה' אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה", כך נשארנו בגלות - נשארנו צולעים, נשארנו נידחים. "וְשַׂמְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה לִשְׁאֵרִית וְהַנַּהֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם וּמָלַךְ ה' עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".

§39הממשלה הראשונה

§40בפסיקתא רבתי פרשה ל"ד הקב"ה גוער בצדיקים שחיכו לתורתו ולא חיכו למלכותו. מה זה מלכות? מה פירוש (ישעיה, כ"ד, כ"ג): "מָלַךְ ה' צְ-בָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן"? מה ההבדל בין תורתי לבין מלכותי? אומר הפסיקתא: אלו אבלי שחשים את האבל של חורבנה של ירושלים. באיזה מובן? אומר הנביא מיכה בפרק ד' פסוק ח': "וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר", מגדל של רועה צאן, מגדל רעוע ופשוט, אתה תהפוך להיות אופל, מבצר חזק. "בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה", תבוא. "וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלָיִם".

§41הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות פרק י"א הלכה א' אומר: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם. מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה". מה חסר במילים האלה שהרמב"ם מוסיף להם באמצע, "הממשלה הראשונה"? בשביל מה הוא אמר את זה? וגם נושאי הכלים שמביאים את הפסוק במיכה לא מסבירים מה הרמב"ם רוצה? מה חסר במילים "להחזיר מלכות בית דוד"?

§42הנה הנביא מיכה אומר: "וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלָיִם" - התהליך של קיבוץ גלויות, התהליך של פריחת הארץ והחיבור המחודש בין עם והארץ מוליד את המושג ציבור, חיי ציבור. אומר המלבי"ם, לפני למעלה מ-120 שנה: ההופעה הציבורית הזאת תהיה הופעה של ריבונות, של ממשלה. והיא תהיה ממשלה ראשונה, התחלתית, עוד לא מלכות בית דוד. שלב מאוד ראשוני.

§43כמה רבנו הרב צבי יהודה היה מתאמץ לברר שכל היחס למדינת ישראל בנוי על מצוות יישוב הארץ. ומצוות יישוב הארץ לפי הגדרתה היא לשבת בה ולרשת אותה. והירושה שונה מהישיבה, כי הירושה היא בעלות על הארץ, היא ריבונות. ולכן כפי שמנסח הרמב"ן: "שלא נעזבנה ביד אומה מן האומות". אתה כאדם פרטי לא יכול לקיים מצוות ירושת הארץ, אתה יכול לקיים את ישיבתה. רק ציבור יכול לדאוג לך "שלא נעזבנה ביד אומה מן האומות" - מדינה יכולה לעשות את זה. המושג היה מושג הלכתי, מפה התחיל הרב צבי יהודה. אחר כך זה נהיה קטלוגים של מחנה כזה ומחנה כזה, ולאן אתה קרוב יותר ולאן אתה קרוב פחות, ה' ישמור ויציל מהשטחיות הזאת.

§44המושגים שאובים מתורה שבכתב, מהנבואה, מהכתובים, מדברי חז"ל, מהראשונים והאחרונים. אני אומר את מה שאמרתי בתחילת הדברים, יכול להיות שאתה יכול לפרש אחרת אבל אתה לא יכול להתעלם מנקודות המוצא. אם הנביא מיכה אמר "הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה" והרמב"ם השתמש בזה - יש לזה הסבר, יש לזה תוכן.

§45רבי עקיבא ומרד בר כוכבא

§46אנחנו נמצאים בתקופה שבה לפי מסורת הגאונים על פי הגמרא ביבמות מתו תלמידי רבי עקיבא אחרי שלא נהגו כבוד זה בזה. כל יחסו של רבי עקיבא למרד בר כוכבא זה סוגיה גדולה. לרמב"ם בהלכות מלכים יש מתווה מאוד מדויק. אומר הרמב"ם (הלכה ג'): "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו", זה דברים של חוסר הבנה, "אין הדבר כך".

§47מה הראיה של הרמב"ם? "שהיה רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה", זה חלק ממה שהוזכר קודם ביחס לרב צבי יהודה ולאביו הרב קוק, בהסתכלות על התקופה מנקודת מבט של תורה, לא סובייקטיבית. "חכם גדול מחכמי המשנה היה. הוא היה נושא כליו של כוזבא המלך", של בר כוכבא, זה דבר שאין לו מקור, מאיפה הרמב"ם למד את זה? לא במדרשים, לא בירושלמי, לא בבבלי, אין ביטוי כזה שהיה נושא כליו.

§48"והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח", ככה בירושלמי בתענית פרק ד'. "ודימה הוא", רבי עקיבא, "וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח". מה הפירוש כל חכמי דורו?! הרי באותו ירושלמי בתענית בפרק ד' מוזכר רבי יוחנן בן תורתא שאמר לרבי עקיבא את מה שהיום חכמים אחרי מעשה יודעים להגיד: "עקיבא יעלו עשבים בפניך ועדיין בן דוד לא בא". אז למה הרמב"ם מתעלם מרבי יוחנן בן תורתא?

§49ממשיך הרמב"ם: "עד שנהרג בעוונות", למרות שמצד הסקרנות הטבעית שלנו היינו מאוד רוצים שהרמב"ם יגיד לנו עוונות של מי אבל זה נשאר כזה סתום.

§50מוסיף הרמב"ם, זה תוספת שמאוד מוקדשת לחסידות חב"ד היום: "כיוון שנהרג נודע שאינו משיח" - אדם מת לא יכול להיות משיח. כידוע, הרבי מחב"ד זצ"ל מאוד החשיב את לימוד הרמב"ם, מאוד רצה שחסידיו ילמדו רמב"ם, סביר להניח שהם עוברים דרך ההלכות האלה. מה קורה בנפש אז? - אני לא יודע. מוסיף הרמב"ם: "ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת". יש בזה דעות שונות, אבל לפחות זה הכיוון של הרמב"ם.

§51הדברים האלה מופיעים לא רק בירושלמי בתענית, אלא גם במדרש רבה באיכה בפרשה א'. ושם אומר העץ יוסף את מה שבעצם אומר רש"י: אנחנו לא יכולים להבין את יום הזיכרון, יום השואה, יום העצמאות ויום ירושלים בלי ל"ג בעומר, בלי רשב"י ובלי רבי עקיבא. למרות שגם את הדמויות של רבי עקיבא ושל רשב"י אפשר להפוך לתורה פרטית לחלוטין, הכל אפשרי.

§52דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב

§53רשב"י אומר: כשרבי עקיבא היה פוגש את בר כוכבא היה אומר (במדבר כד,יז) "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב", התחלה מאוד ראשונית, 'כּוֹכָב' - נקודה קטנה, 'יַּעֲקֹב' - הצד השפל. אומר העץ יוסף, לא עלה בדעתו של רבי עקיבא שזה בן דוד. בר כוכבא היה אומר כשהיה יוצא לקרב: 'אל תעזור לנו, אל תבייש אותנו, תן להסתדר לבד'. אדם גדול בתורה יגיד שמלך המשיח זה אדם שמדבר ככה?! אלא הוא משיח בן יוסף - התחלה טבעית ראשונית. אומר המלבי"ם "הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה" זה לא מלכות בית דוד, זה ריבונות התחלתית, כמו שהיה בספר שופטים, משהו מאוד ראשוני.

§54אם אתה רבי עקיבא סובר שבאמת יש פה רק מדרגה ראשונית שאמורה להצמיח את המדרגות היותר נקיות, יותר טהורות, מה אתה עושה בשביל זה? הסתיים הפרק שנקרא 'חוות דעה'. עכשיו מגיע הפרק שנקרא האם אתה משרת, האם אתה עבד?

§55אומר הרמב"ם, לא צריך מקור לזה שרבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא, אתה פותח משנה בנגעים, פרק שביעי, הלכות של צרעת, דיני הסגר, לא קשור לכלום. פתאום מופיע ביטוי במשנה ד', רבי עקיבא אומר לרבן גמליאל ורבי יהושע: כשהיינו הולכים לְגַדְוָד - כל המפרשים על המשנה מנסים להבין מה זה גַדְוָד? מה העניין? חלק נוטה לכיוון שזה שם מקום. אומר בעל התפארת ישראל לפני מאות בשנים, אל תקרא גַדְוָד, תקרא גדוד - כשהיינו הולכים למרד בר כוכבא להשתתף בו, אומר התפארת ישראל, ביררנו הלכות נגעים.

§56אומר התפארת ישראל, גם כשהלכנו לקראת נשק לא עזבנו באהבתנו את התורה. לשם הלך רבי עקיבא, זה נקרא להיות נושא כלים. אתה מבין שהקב"ה נותן כוחות לדור הזה של בר כוכבא להילחם על העצמאות, שים כתף, תהיה שותף.

§57לכן הרמב"ם, כפי שהיה מדייק הרב צבי יהודה, לא אומר 'טעה' אלא אומר: "דימה". כלומר, לפי הנתונים שהיו לעיניו של רבי עקיבא, על פי זה הוא פעל. להפך, רבי עקיבא אומר לרבי יוחנן: "משיב חכמים אחור" שהוא ביקש רק את יבנה וחכמיה.

§58אולי גם זאת סיבה למה דניאל אומר גם סוג של מספרים (פסוק ט'): "וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ", וממשיך הפסוק הבא: "יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים" - יתבררו ויתלבנו ויצטרפו רבים. טלטלות, סערות, בירורים נוקבים. "וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְלֹא יָבִינוּ כׇּל רְשָׁעִים", פעמים שהביקורות והבירורים כל כך נוקבים שבני אדם מסתכלים בהסתכלות אנושית רגילה והם לא מבינים למה החומרה.

§59"וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ. וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים". עם סוף הפסוק הבא שם נאמר: "אֶלֶף שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה" - מה לעשות עם המספרים האלה? לחבר אותם, להחסיר אותם, לחלק אותם? - לא יודעים. בתווך נאמר הביטוי: "אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְיַגִּיעַ לְיָמִים", לא הממתין הפסיבי, עליו לא אומרים "אַשְׁרֵי" אלא על הפועל, והפועל עם סבלנות.

§60קֵץ הַיָּמִין

§61"וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין". לפי חלק מהמפרשים "הַיָּמִין" - הנו"ן מתחלפת עם מ"ם וזה כמו שכתוב הימים, כמו לומר אחרית הימים. רס"ג, ורש"י, מפרשים "לְקֵץ הַיָּמִין" - לזמן שבו הימין הא-לוקית חוזרת. בזמן הגלות, בזמן החורבן, אומר הפסוק באיכה (ב', ג'): "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ" - כוח הגבורה הא-לוקית לא מתגלה בגלות כיוון שכוח הגבורה הישראלית שהוא המגלה את כוח הגבורה הא-לוקית לא מתגלה בגלות. הימין הא-לוקית כמו נראית אחור.

§62אבל יהיה זמן שבו הגבורה הישראלית מתחדשת. לעומת: "נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ", לאט לאט עם ישראל מגלה את גבורתו ביכולת לבנות כאן חיים חדשים. זה א-לוקי, זה לא בא מאיתנו, זה חל בתוך המציאות במסירותם של האנשים. "לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" - לתקופה הזאת שבה אתה יכול למסור את הנפש על גילוי הגבורה הא-לוקית דרך גילוי גבורתם של ישראל.

§63לכן יום הזיכרון הוא יום שיש בו הרבה עוצמה. כמו שראינו בדניאל, פעמים שזה שלוב בצורה לא מובנת באופן אנושי. החיסרון, הכאב והשכול, ומצד שני הגבורה, כוח של מסירות אין קץ - זה מפתח ליום העצמאות.

§64אמר הנביא זכריה (ט', ט'): "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ", אין דבר יותר מלגיל ולהריע בו כשמלכנו יבוא לנו. ועוד נאמר עליו: "צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא", כל העולמות הרוחניים שכל כך מצפים אליו. פשוט וברור דברי הנביא זכריה, אבל הוא לא עוצר כאן, הוא קורא לזה: "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת".

§65היו גדולי ישראל שהכינו אותנו לתקופת חבלי משיח. רבה, עולה ורבי יוחנן אמרו בגמרא בסנהדרין בדף צ"ח ע"ב את המילים: "ייתי ולא איחמיניה" - יבוא ולא אראה אותו.

§66הגדולים הללו, רבי יוחנן, עולה ורבה רוצים שנדע שהמושגים משיח וגאולה כל כך בפער גדול מול מה שנפגוש בפועל. הם רוצים שנדע, שנהיה מפוקחים שהמילים "קץ מגולה" שמופיעות בגמרא בסנהדרין (צ"ח ע"א) כסיום לסוגיה של גאולה ותשובה: "אין לך קץ מגולה מזה" שארץ ישראל ועם ישראל מתקרבים ביחד, אומר הנביא יחזקאל פרק ל"ו, אבל רגע אחר כך ממשיכה הגמרא ואומרת: "אף מזה", יש עוד קץ מגולה ומביאה את הפסוקים בזכריה פרק ח' של צרות וייסורים רוחניים, נפשיים, מוסריים, כלכליים - זה לא סותר את מושג הגאולה, אם מבינים שהוא לא מושג חיצוני אלא לידת נשמה מחודשת לאומית. חבלי לידה הם קשים, זה גם הנביא מיכה אחרי שאמר "הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה", דיבר על חבלי לידה בפסוקים שלא קראנו. גם זה קץ מגולה וגם זה קץ מגולה, הכינו אותנו לכך אותם שלושה גדולי ישראל.

§67יש עוד גדול שהכין אותנו והוא רב יוסף. הוא אומר: יבוא ואזכה לשבת בצל הגללים של החמור של המשיח. אומר הזוהר הקדוש בתיקון ה-60: הפסוקים האלה בזכריה זה הדור של חבלי משיח - "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר". מצד אחד: "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ" - הקב"ה מגלה רצונו דרך הציבור. לכן אמר לנו הנביא מיכה על העצמאות, זה מהלך א-לוקי, מוסתר, גנוז, מלא קליפות. אל תתפעל מהקליפות, אל תשפוט את המהלך הא-לוקי על פי הקליפות אלא תתקן מה שאתה יכול לתקן, תעזור לאחרים לתקן מה שאפשרי. על כן אומר רב יוסף, אזכה לשבת בצל הגללים של החמור של המשיח.

§68אוֹדְךָ ה'

§69את פרק י"ב בישעיהו יש נוהגים לקרוא בניגון של הפטרה ביום העצמאות. שם מופיע ביטוי בתחילת הפרק, מאוד לא קל (פסוק א') : "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי", ייסרת אותי. איך אפשר? לפי המלבי"ם זאת כוונת הפסוק בהלל (תהילים קי"ח, כ"א) : "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי", במובן של עינית אותי. אומר רבי יוסף, משל לשני בני אדם, לפי הגמרא במסכת נידה בדף ל"א ע"א, הם הולכים לעשות עסקה טובה, מתארגנת להם ההפלגה והם צריכים להגיע בזמן מסוים מעבר לים. הם הולכים להפלגה ולאחד מהם יושב קוץ, הוא לא יכול ללכת והוא מפסיד את ההפלגה. אם הוא מפסיד את ההפלגה הוא מפסיד את הסחורה. מה עושה אדם שמפסיד סחורה? - "התחיל מחרף ומגדף".

§70לימים, אומרת הגמרא, שמע שטבעה ספינתו של חברו. במהלך התוכנית הא-לוקית הוא בכלל לא היה אמור לעלות שם. הוא רצה סחורה והקב"ה לא רצה. לימים שמע שטבעה ספינתו של חברו, אמר: "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" - התחיל לשבח. לעניות דעתי רב יוסף לא מספר את זה בשביל שנחרף ונגדף ואחרי שיתברר שהכל לטובה נתחיל לשבח, אולי הוא רוצה להקדים. כי המילה "אוֹדְךָ" לעניות דעתי אין פירושה תודה, אנחנו לא אומרים תודה על יסורים. המילה "אוֹדְךָ" יכול להיות שכוונתה שאני מודה על האמת. אתה הקב"ה הולדת את האומה הזאת, אתה הוצאת אותה לגלות ואתה מחזיר אותה. התפקיד שלי הוא לא לחוות דעה אם זה טוב לי או לא טוב לי, אם זה מתחבר אליי או לא מתחבר אליי, אם אני מזדהה עם זה או לא, האם זה נותן לי סיפוק או לא - כל ההמצאות של הדור הזה לא קיימות.

§71האם אני מודה על האמת שאתה א-לוקים מחולל המהלך ואני מוכן להיות נושא כליו? למען הסר ספק, לא כל אחד מאיתנו זה רבי עקיבא. זאת אומרת שאנחנו לא צריכים להיות נושאי כלים של מישהו מסוים, אבל של המהלך, של התקופה. להיות מסוגלים לקיים את "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם". ומתוך זה לשאוב כוח, לא לוותר על השאיפות, לא להפסיק לחלום, להפך.

§72פרק הגאולה השלישית

§73פרק קכ"ו בתהילים שבו יש חלום של: "הָיִינוּ כְּחֹלְמִים", הוא הפרק של חוני המעגל. יום הזיכרון שלו הוא בה' באייר. הפרק שלו לפי הגמרא בתענית (כ"ג ע"א) זה היה הפרק הזה: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". והוא הפרק לפי תלמידי הגר"א של הגאולה השלישית.

§74בכל שנה בחצור הגלילית, לפי המסורת שם קברו של חוני המעגל, יש עצרת גדולה ביום העצמאות, גם סוג מסוים של יום הזיכרון. בלי מבשרי הגאולה לדורותיהם, בלי הפסוקים, בלי חז"ל, בלי ראשונים ואחרונים, הכוח הזה היה נשחק מישראל.

§75מצד שני, כמו שראינו בזכריה: "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ...", זה אומר שאנחנו זוכים למה שלא היה בדורות קודמים. לכן זה ימים מיוחדים שאנחנו נמצאים בתוך מהלך א-לוקי, מקבלים ממנו כוחות ומקבלים ממנו משימות, מודים על האמת שזה מהלך א-לוקי ומוכנים למסור את הנפש עליו ולצמוח מכוחו.

§76אולי זה חלק מהמובן שאנחנו אומרים בפרקי ההלל (תהילים קי"ח, ט"ו) : "קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאׇהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל" - חוזרת ומתעוררת ימין ה', אז באוהלי צדיקים צריך להשמיע קול רינה וישועה. יש המתמחים היום בקביעת מי צדיק ומי רשע. לא בטוח שזאת כוונת הפסוק.

§77וכפי שראינו בתחילת הדברים: "כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם" זה אומר שאלו שזכו לשרת, שזכו בפועל למסור את הנפש ובכך להמשיך את המהלך הא-לוקי של הגאולה, זאת הַצַּדִּיקוּת. זה מה שאומר רבי שלמה זלמן אוירבך על הר הרצל: שזה הר שלם של צדיקים, משרתים. הלוואי המושג הזה יהיה יותר חי, יותר נלמד, יותר מתברר. פחות ריגושים, פחות הבלטה של מה המקום האישי שלי כשלעצמו, מה הבנת של מה המקום האישי של האדם כמשרת? זה לא פחות אישיות.

§78זה מצד אחד לחיות את המושג (אבות א', משנה י"ד): 'אם אין אני לי מי לי' במלוא עוצמה. לא פחות מזה להקשיב לחלק השני 'וכשאני לעצמי מה אני'. זה ימים שבהם אנחנו חשים שכשאנחנו לעצמנו מה? להיפתח לזה, להקשיב לזה. להשתדל שזה יהיה יצוק מתוך דברי הנביאים בימינו. כל הגדולים וכל הקטנים, וכל הבינוניים, כולם - ישאל אותם א-לוקים (שבת ל"א ע"א): האם ציפית לישועה? זה לא דיון בין קבוצה לקבוצה, זה לא דיון בין אדם לאדם. אין בעניין הזה יותר ופחות, ישאלו את כולם את השאלה הזאת.

§79לדעתי צריך שנשמח בחלקנו שיש מורי דרך, שיש כיוון רוחני תורני ברור שצומח מתוך המקורות. לשוטט בזה לחפש, לדייק, להתחדש, להודות על העבר, לכאוב את מה שצריך לכאוב, ולא פחות מזה להיות מוכן לכל מה שידרש מאיתנו, בלי פקפוק, בלי עצבות, בלי להסתפק בחיים פרטיים.

§80מָה ה' דּוֹרֵשׁ

§81אולי משום כך הנביא מיכה, אחרי הבירור של הלידה ושל הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה" אומר בפרק ו' (ו'-ח'): "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵא-לֹקֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן... הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹקֶיךָ".

§82"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ" זה לא עומד באותו מישור. מה שה' דורש זה מוחלט, זה תורה. אבל האם מתוך כך אני אבין בשטחיות ש"מָה ה' דּוֹרֵשׁ" זה משהו מאוד מצומצם? או האם אתה תבין בעומק שזה מתחיל במילים: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב" ומתוך כך תרחיב את המושג: "וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ", למשל: "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט". זה לא תחום כל כך מפותח בתודעה, או עלול להיות לא מפותח בתודעה של אלו שמקיימים את מה שה' דורש.

§83לא כל כך ברור לי שנהגים שומרי מצוות עושים פחות ס.מ.ס בזמן הנסיעה, לא ברור לי, אם נתבטא בלשון עדינה. או נהגים שומרי מצוות אינם נוהגים כשהם עייפים - לא ברור לי. אם "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב" יפתח את הפתח של "מָה ה' דּוֹרֵשׁ" - הכל יראה אחרת. "אַהֲבַת חֶסֶד", לא רק עשייה. והדבר האחרון: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹקֶיךָ".

§84יכול להיות שאפשר לקרוא לזה מילה פשוטה, אולי נדושה, אולי בכלל לא קיימת: ענווה. אין דרך אחרת. אני למטה והוא למעלה. הפרט למטה - כלי. נצח ישראל, כנסת ישראל, גאולת ישראל - למעלה, זה הופעת השכינה. אחרת כל המושגים משתבשים.

§85לשרת

§86איפה המבחן? פרק ז' במיכה, פרק קשה ביותר. כשלוקחים את פרק ז' במיכה ולוקחים את המציאות שלנו היום זה כמעט אחד לאחד. מיכה מדבר על קליפות, על כוחות שליליים, על מצב מוסרי מקולקל - אחד לאחד. לקחת את זה עם המפרשים זה מצמרר. אבל כפי שסוכם קודם - לא חוות דעת, אף אחד לא שואל אותך אם זה חיובי או שלילי, אם אתה מרוצה או לא מרוצה. תשרת. את מה?

§87אומר הנביא מיכה (פסוק ז') : "וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵא-לֹקֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אֱ-לֹקָי". למה אתה מצפה? "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי". תלמידי הגר"א מבטאים את זה בספר 'קול התור'. כל הייסורים הרוחניים שבאים בגלל קלקולים אצלנו במידות ובדעות - זה לא מאיתנו, זה כוחות זרים שנדחפים להיכנס אלינו. "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי", אומר הנביא מיכה, "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי" - זה כוח אדיר של קימה בישראל. כל יום זיכרון מחדש מתוך הנפילה. זה כוח א-לוקי, זה לא כוח אנושי רגיל.

§88אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ? - ה' אוֹר לִי!

§89"כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי" זה הירושלמי (ברכות א', א') על: "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה", במצב שזה עדיין כמעט רק חושך, "וראו", ושמו לב, "איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא", זה ביטוי של חיבה כזאת - "רבי, כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא?" על מה זה מתבסס? הנה הפסוק במיכה: "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי".

§90בערך חודש אחרי הקמת המדינה מתרחשת הפרשה הנוראה של 'אלטלנה' - ירי מכוון על ידי צה"ל והממשלה על אחים, ולא רק על הספינה, אחר כך פצועים מתוך הירי הזה מנסים לשחות לחוף הים - יורים גם עליהם. מתח נורא.

§91הרב צבי יהודה בראש חודש תמוז, בערך שבוע אחרי הפרשה הזאת, וכחודש ושבוע אחרי הקמת המדינה חולם חלום. כך הוא מתאר בספר 'אור לנתיבתי'. אמרו לו בשמיים: לא הבנת מה זה קימעא קימעא, זה לא הכוונה לאט. ואם הכוונה לאט, אז כשיש סבלנות איכשהו עוברים. אלא קימעא קימעא זה לשון קמע. כלומר: כמו שקמע בנוי מהפכים שרק בעלי הסוד יודעים איך לכוון את ההפכים האלה לקראת תפילה שמועילה - כך גאולת ישראל, ממש דברי הנביא מיכה.

§92הוא לא אומר: 'כי אשב בחושך ואחר כך ה' אור לי' - אין אחר כך. אתה מסתכל על החושך, תסתכל טוב, אתה באיילת השחר, כבר בקע אורה, אתה תראה אור. השאלה למה שמים לב, השאלה את מה מדגישים.

§93תחשבו, הר שלם של צדיקים, למעלה מ-3,400 חלקות קבר יש בהר הרצל. כמה מהם הופיעו בטלוויזיה? באינטרנט? בערוץ זה, בערוץ זה, באתר זה, באתר זה? - אחוז אפסי. ומי עושה חדשות אם לא הם? ומי עושה חדשות אם לא משפחותיהם? הכוח שהמשפחות השכולות נותנות לצה"ל, נותנות למערכת הביטחון ונותנות לחברה הישראלית הוא כוח אדיר שהוא צרוב בייסורים, הוא לא מדלג עליהם.

§94גם ההתבוננות על המציאות - עדיף לה שתהיה מהמקום של הפסוק על: "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ", מהמקום של הנביא זכריה שאומר: "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן", מהמקום של דניאל שאומר: "וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין", מהסוגיה גאולה ותשובה, הדברים של רש"י, של הרמב"ם, עד הדורות שלנו.

§95הלוואי, צריך הרבה הרבה תפילה שנוכל להתבונן נכון במציאות, שנוכל לפעול בה נכון, נוכל לעזור לאחרים לפעול בה נכון.

§96שלום לכולם.

§97בשורות טובות.

§98ועל הדרך - יום זיכרון שירומם אותנו וחג עצמאות שמח.

§99החוברת יוצאת כחלק קטן מפרויקט גדול לבירור ולימוד בתורתו של הרב אלישע זצ"ל, במטרה להרחיב ולהעמיק את מעגלי הלימוד ולתת לתורה זו להמשיך לפעול ולהשפיע.

§100השיעור תומלל מילה במילה ולאחר מכן נעשתה עבודת עריכה.

§101העריכה נעשתה על פי הבנתנו בדברי הרב.

§102אפשר לבקש את התמלול מילה במילה ולקבלו בשמחה.

§103להערות, להארות ולהשתתפות: 054-351-9795