§1ליסוע על פי ה'
§2כל שבת יש הזדמנות לפגוש את דבר ה' שמתגלה במציאות. לא קל לזהות מה דבר ה', כי הרי ידוע שיש לו הרבה נציגים, הרבה פרשנים.
§3לשבוע הזה נכנסנו עם שבת פרשת פקודי ולקראת שבת ויקרא. בסיום של פרשת פקודי אנחנו פוגשים את התופעה הזאת שנקראת 'ענן'. בפסוק ל"ד אומרת התורה, ממש בפסוקים האחרונים של ספר שמות: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן". אנחנו לא יודעים להגדיר בדיוק בשפה שלנו מה זה כבוד ה', מבינים שיש השראה של כוח שהוא לא נתפס במושגים אנושיים - השראה של כוח א-לוקי במשכן. אנחנו כן יכולים להבין את התופעה הבאה: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן" והפסוק חוזר על סיום הפסוק הקודם "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" - זו סוגיה אחת.
§4מה רוצה הכתוב ללמד אותנו במילים האלה: "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד"? אח"כ, כשמתקרבים יותר לסיום שאיתו אנחנו בעצם נפרדים מספר שמות ופוגשים את ספר ויקרא אומרת התורה: "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם". זו סוגיה שלכאורה לא קשורה לכבוד ה' במשכן, היא קשורה למסעות, ורש"י מדגיש, הוא מביא לזה הוכחות שזה גם בחניות, הכל על פי 'העלות הענן' - "וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ", זה הכל הולך לפי רצונו של הקב"ה: "כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכׇל מַסְעֵיהֶם".
§5נחשוב על עצמנו אם כל הנסיעות, ההליכות והחניות שלנו היו מותנות בענן ה'. זה נקרא "לְעֵינֵי כׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכׇל מַסְעֵיהֶם", זה מה שעם ישראל רואה. זה אומר שבעצם אין שום תזוזה בלי רצון הבורא. אין ספק שזה משפיע על החיים. אלא שיכול להיות שבקשר בין החלק הזה של המסעות והענן וכו' לבין מה שכתוב קודם "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד", יכול להיות שיש קשר ביניהם, זה לא סתם סמוך בפסוקים.
§6הכתוב השלישי מכריע - ביניהם
§7בפסוק הראשון בפרשה שנקרא בשבת אומרת התורה: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". משהו בכיוון הזה עומד עליו רש"י על הפסוק "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא" ע"פ המדרש: "כתוב אחד אומר" בסוגיית המשכן "'וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד', כתוב אחר אומר", בספר במדבר פרק ז' פסוק פ"ט: "'וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד'", מהתיאור הזה משמע שהוא יכול לבוא מתי שהוא רוצה, כשהוא בא אז מתרחש משהו. ממשיך רש"י: "בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם". תחשבו, אם אדם היה שם לב לסוגיה הזאת, לרש"י, לפסוקים ולסתירה ביניהם, אם הוא היה מקשיב לזה הוא היה מבין שיש בעולם סתירות. הוא היה מבין שיש כאלה שאומרים ללכת לעצרת ויש כאלה שאומרים לא ללכת לעצרת, זה לא היה נופל עליו כמו רעם ביום בהיר. זה לא רק לעשות ס.מ.ס: מה לעשות ומה אתה עושה ולמה מישהו לא עשה.. הרי כ"כ הרבה אנשים מתעסקים בזה. ופה אנחנו רואים שיש מצב ששני כתובים מכחישים. במה? - בתורת א-לוקים! לכאורה הנשמה כבר נעתקת מאיתנו! אתה יכול להגיד שיש סתירה משני פסוקים?!
§8רש"י מוסיף על פי הברייתא: "בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם". המושג הזה נמצא הרבה באוויר התרבותי, או החוסר תרבותי שלנו, 'הכרעה' - מי מכריע את מי. אבל זו לא הלשון של חז"ל, כי הרי אתה לא הולך להגיד שפסוק אחד הוא צודק ופסוק שני הוא לא צודק. אם כן, מה זו הכרעה? בתורת א-לוקים חיים כל הפסוקים צודקים, והנה אתה רואה סתירה, אז מה תעשה? איך תפרנס את שני המרכיבים האלה?
§9מילת המפתח היא המילה "ביניהם". איך שלא נסתכל עליה, גם בחיי משפחה, גם בדברי תורה, פירוש המילה הזאת הוא בעצם הקשבה.
§10אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' - הקשבה ביניהם
§11ניקח לדוגמה את המשנה במסכת אבות, פרק שלישי במשנה ב'. המשנה מדברת על הבדל בין שני מושבים, שני מפגשים. אומר רבי חנניה בן תרדיון שבמפגש אחד יש דברי תורה ואיפה שיש דברי תורה, יש שם שכינה. הוא לומד את זה מהפסוק בנבואת מלאכי (ג', ט"ז): "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ". החלק השלילי, המושב השני שבו אין שכינה זה איפה שאין דברי תורה. מאיפה יודעים? מפני שכתוב בתהילים (א', א'): "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". אבל מי אמר שמושב לצים זה בלי דברי תורה? אלא מה אתה אומר? – ככה מסתבר. אתה לא יכול להביא הוכחה מפסוק על בסיס 'מסתבר'.
§12אומר רב חיים מוולוז'ין - לא זה הנושא, זה לא המבדיל בין שני המושבים. הרי הפסוק החיובי שאומר שיש השראת שכינה, איך הוא בנוי? " אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע". אומר רב חיים, לא כתוב ידברו, כתוב "נִדְבְּרוּ" - הקשיבו. לכן מילת המפתח במשנה זה לא המילים 'דברי תורה' אלא המילה 'ביניהם'. ביניהם זה לא משהו טכני אלא זה אומר שהאמת כוללת את שניהם, היא יותר רחבה מאשר צמצום האופק האישי שלי. לכן אומר רב חיים, איך יש השראת שכינה? - כי יש אנשים מוכנים לוותר ולהקטין קצת את נוכחותם כדי לברר את האמת. כי ברור, כפי שזה נראה לעין, כשבן אדם מדבר הוא יותר בא לידי ביטוי, הנוכחות שלו יותר באה לידי ביטוי, וכשאדם מקשיב חושבים שאין לו מה להגיד. אבל אומר רב חיים, אם הוא מקשיב כי הוא חושב שלשני יש מה לתרום בבירור האמת, אולי יותר ממנו. זאת אומרת שמה שמניע אותו, מה שמזיז את האנרגיות שלו זה הרצון לברר את האמת ולא הביטוי שלו. זה דק, זה עדין, זה לא פשוט.
§13בכלל בדור שלנו, מה זה, מילת הקסם – 'מודעות עצמית', קורסים, סדנאות, עלונים, ספרים, מה לא כותבים על זה? נו, אז אם מדגישים את העצמי אז איפה ההקשבה למישהו? מה פתאום להקשיב לו? לכן אומר רב חיים, כשאין הקשבה - זאת אומרת שדברי התורה שנאמרים הם לא ביניהם, לכן זה נקרא מושב לצים. לא בגלל שאין שם דברי תורה ואז זה מושב ריק, אלא זה מושב עם אטימות, ומושב עם אטימות נקרא מושב לצים. כל אחד מתלוצץ מהשני, כל אחד מנוכר לשני. הרב סולובייצ'יק אומר שהיוונים הם אלו שהמציאו את המושג הנורא הזה שנקרא 'סימפוזיון', איך כל אחד מראה שהוא החכם והשני לא חכם. והנה המשנה אומרת מקשיבים או לא מקשיבים, זה נקרא "ביניהם".
§14כן אחינו, בכבוד! שאלת התלמיד: וכשלומדים ביחד והחבר לא מקשיב, מה אפשר לעשות?
§15הרב: כשהחבר או הזולת לא מקשיב, לעניות דעתי אפשר להתבונן רגע בפסוק במשלי פרק כ"ז (פסוק י"ט), שמדבר שם על המושג: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". באופן הכי פשוט זה כשיש שלולית מים ואתה מראה את פניך אליה, גם פניך ניבטים מתוך השלולית. כמובן שהפסוק, חוכמת הקודש של שלמה המלך, לא באים ללמד אותנו הלכות בהתבוננות בשלוליות, אלא ביחסי בני אדם - "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים", איך שאתה מתייחס לזולתך כך זולתך מתייחס אליך. זה הפוך מהחשיבה המודרנית שחושבת שבעצם יש לך תלונה לשני למה הוא לא עשה את מה שרצית? חוכמת הקודש של שלמה המלך מבררת את האמת, לא את השאלה האם אני צודק, זה לא הנושא.
§16שאלה של תלמיד: מה הרב מציע אם החבר לא מקשיב? איך אוכל לגרום לו להקשיב?
§17הרב: כשאין הקשבה אצל זולתי סימן הדבר שלא הצלחתי מספיק לברר את מושג ההקשבה. לא הייתי מגזים לומר שזה סימן שאני לא מקשיב, אבל סימן שמשהו בטווח הזה של המעבר מהפנים שלי לפנים שלו, "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים", משהו פה לא מספיק היה מבורר. ולכן במקום להגיע לקצה ולכעוס עליו, או להתייאש, להתאכזב, להתמרמר, או כל התוצאות הנפשיות מזה שאני בעצם מצפה שהשני יעשה איזה תהליך והוא לא עושה אותו - אני צריך לשאול את עצמי איך אני יכול לעקוף את האטימות הזאת? אולי כתוצאה מזה אני אקח גם לחשוב במה אני יכול להקשיב יותר, זה ה"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". נגיד אולי בשפה אחרת, האמון שצריך לשדר לזולת זה שהוא מסוגל להקשיב. הרבה יותר חשוב האמון הזה מדרישת ההקשבה.
§18הקשבה זה לא דרישה חיצונית, זה שיא העוצמה הנפשית. מי שלא מקשיב נמצא בחולשה. אז כשאתה רואה שאני לא מקשיב תעזור לי בדרך שאתה מבין שאפשר לעזור לי. יכול להיות שאם אני אראה, ארגיש ואתבונן בהקשבה שלך, יכול להיות שזה ייתן לי כוח. לא מבחינת 'כזה ראה וקדש'.
§19שאלה של תלמיד: לגבי הכתוב השלישי, איך בעצם אפשר להציף את הדומה הפנימי נקרא לזה, את השיטה הפנימית של שני הצדדים. אז באופן מעשי, איך זה קורה? כאילו כשבן אדם נפגש עם בן אדם אחר שבחזות החיצונית הוא מישהו אחר וממגזר אחר.. מה הדבר המשותף שאמור לצוף ומתוך זה כן ליצור את נקודת החיבור שמתוכה יש הכרעה?
§20הרב: השאלה הגדולה נוגעת גם כלפי היחס הלאומי וגם כלפי היחס המשפחתי ולדעתי גם כלפי היחס התורני. השאלה הגדולה היא האם המשותף הוא פרי של איזה תהליך נגלה שעשיתי או לא עשיתי - זה אפשרות אחת. אפשרות שנייה שהמשותף הוא א-לוקי, הוא לא מתחיל בכלל ממני. ממילא הוא לא קשור לשאלה אם זה מוצא חן בעיניי או לא מוצא חן בעיניי.
§21"איש ואישה זכו" - הקשבה ביניהם
§22הגמרא במסכת סוטה בדברי רבי עקיבא אומרת בדף י"ז ע"א: "איש ואישה זכו שכינה ביניהם" - אותה מילה שפגשנו קודם: "ביניהם". אלא מה פירוש "זכו"? רבי עקיבא לא משאיר את זה פתוח, הוא אומר: "ואם לא זכו" אז "אש אוכלתם". בשפה החיצונית של היום 'זכו' ו'לא זכו' נשמע משהו מיסטי, מופשט. אבל לא פעם בדברי חז"ל 'זכו' זה כמו לומר זיככו, מלשון זיכוך. על תורה נאמר (יומא ע"ב, ע"ב): "זכה סם חיים, לא זכה סם המוות", זה גבולי. רואים שם בצורה ברורה בראשונים את מה שאולי קצת קשה להבין ולעכל בחיי נישואים.
§23לגבי זכה ולא זכה מבחינת תורה הראשונים מפרשים - לשמה ולא לשמה. כלומר, שאדם לומד תורה לשמה, לשם הופעת האמת שנקראת תורה, אז התורה תהיה לו סם חיים. אם אדם לומד לא לשמה, כמובן בדרגות שונות של לא לשמה, זה יהיה סם המוות.
§24ניקח את הדוגמה הכי קרובה ל'לשמה' שהיא נראית היום לבני אדם בדרגה הכי גבוהה, אדם לומד תורה או מקיים מצוות בשביל גן עדן. הרמב"ם בעקבות הספרי בעקבות הפסוקים בפרשת עקב בספר דברים פרק י"א, מדבר על כך שגם זאת מדרגה שנקראת לא לשמה, גם רווח רוחני שאני עושה דבר טוב בשביל הרווח הרוחני - גם זה נקרא לא לשמה. אז זכו ולא זכו זה בעצם אומר: האם אדם מנקה את המבט שלו. במה? בשאלה מה מגדיר את יחסו לתורה.
§25במיוחד בדור שלנו שיש הרבה דגש על הלב, על מי שלבו חפץ, על נטיית הלב, על זרימת החיים, על הרבה מושגים שאי אפשר שהם לא ישפיעו, הם כולם נכונים. במה הם נכונים? השאלה הגדולה של האמת שנמצאת בתורה היא האם האמת הזאת מתחילה, תלויה ונגמרת בבני אדם או שהיא מהלך א-לוקי? היא לא מתחילה מהעולם שלנו. אם אדם עומד מול פסוק, מול משנה, מול גמרא מול ראשונים, מול אחרונים והוא חושב שהוא יכול לבקר אותם, יכול להגיד זה לא נראה לי, יכול להגיד זה לא הפשט. זו מילה כזאת שהשתלטה על מחוזותינו כאילו יש איזה קדושה עליונה בפשט, וכל דבר אפשר למדוד לפי הפשט. ובעצם, כשאתה מקלף קצת את הקליפות, מתברר ש'פשט' הכוונה מה שאני מפרש ו'דרש' זה הכוונה מה שאתה מפרש, זה כל ההבדל במהות. כי איזו קדושה יש לך שאתה חושב שהפסוק מתכוון למשהו מסוים, יכול להיות שחבר שלך חושב משהו אחר. אז מה זה נקרא פשט? מי אמר שהפסוק מדבר על מה שאתה מדבר?
§26אומר הנביא ישעיהו (נ"ה, א'): "הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" באמת הפשט שם זה שיש ברזים בעולם? זה פספוס עצום במגע עם הקודש, זה נקרא לא לשמה. כלומר, אני לא לומד תורה לשם הופעת האמת של התורה ואני אהיה כלי לה, אלא אני לומד תורה כדי שיהיה לי מה לעשות, להרוויח או להגיד וכו'.
§27הֲלִיכוֹת והלכות
§28מי שאומר בבוקר את הברייתא (נידה ע"ג ע"א): "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות מובטח לו" שמה? "שהוא בן עולם הבא". אבל הרגע אמרת שזה לא תורה לשמה, לא לא חברים, "מובטח לו שהוא בן עולם הבא" זה לא הכוונה גן עדן, זה לא מעניין אותנו, אנחנו לא תלויים בזה, אלא העולם הבא שבתוך העולם הזה! מובטח לו, לבן אדם הזה, שהחיים שלו יתנהלו אחרת, זה הכל. כמו שנאמר בנבואת חבקוק (ג', ו'): "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ", הקב"ה הולך ומוליך את העולם. ודורשים חז"ל: "אל תקרי הליכות אלא הלכות". נו, מה הרגע אמרנו? פשט! מה פשט? - הליכות! אז מה חז"ל אומרים? אה.. זה מדרש, זה לא רציני...
§29חז"ל אומרים לך שאם הפסוק בחבקוק אמר לך שהקב"ה הולך, תשאל את עצמך איפה אתה. אתה יכול להשיג אותו? אתה יכול להבין אותו? הוא נתן לך תורה כדי שתזהה מה הקב"ה ברא, מה הוא מחולל, מה הוא מכוון. זה נקרא הליכות, אל תקרי הליכות אלא הלכות.
§30נכון שהעולם ההלכתי מאוד מפורט והעולם הנשמתי הרעיוני הוא מאוד מתומצת. ותוסיפו לזה ש-2,000 שנה לא למדנו אמונה, לא למדנו אגדה, לא למדנו את הצד הפנימי בתורה, כי לא היה לנו כוח. יחידי יחידים כן, אבל זה לא היה מהלך עממי. חזרה הביתה, אומר הרב קוק באגרות, על פי מקורות קודמים, מתחדשים בכוחות ואפשר להבין עוד צדדים פנימיים שאולי לא נתנו להם מספיק מקום.
§31אדם פותח את הגמרא במסכת נידה בדף ל"א ע"ב, שואלים שם את רבי מאיר, למה דיני ריחוק בן איש לאישה? רואים מהתשובה של רבי מאיר מה מעניין אותו. מעניין אותו שלום בית! מעניין אותו השמחה בבית! מעניין אותו להרחיק? מעניין אותו להגביל? מעניין אותו להלחיץ? - בשביל זה הקב"ה ברא זיווג בעולם, כדי שנסבול מזה?! זה לא הגיוני, אומר רבי מאיר.
§32מתוך כך יש הלכות. להליכות יש הלכות, לכוחות שא-לוקים מוריד מלמעלה אלינו ואנחנו כלים לקולטם, יש לנו מתווה איך לפתח. אז "שכינה ביניהם", בין איש ואישה - זה בגלל שהקב"ה ברא שלושה דברים: איש לחוד, אישה לחוד וזה 'שני כתובים מכחישים', יש ביניהם הבדלים. אבל הקב"ה ברא גם נישואין. ברא ששון, ברא שמחה. הקב"ה בורא שמחה, הוא בורא כוח חדש בעולם. על ידי המעטפות, על ידי הכלים אתה יכול לחוש, אתה יכול לפגוש, אבל אתה לא יוצר, אתה לא הבורא.
§33לכן, "איש ואישה זכו" - אם הם בונים את הבית לשמה, לשם בניית הבית. מה פירוש לשם בניית הבית? כי השאלה הגדולה בנישואים, גם לפני, כלומר בכל שלב החיפושים וגם בתוך המבנה של חיי המשפחה ובכל שלב בחיי המשפחה היא שאלת היחס בין המחיה הא-לוקי לבין בני האדם. איפה היחס הזה עומד בנישואים? מה א-לוקים ברא?
§34הקב"ה ברא זיווג, הוא ברא חיבור, הוא ברא נשמה שמופיעה בשני חלקים שונים וסותרים. עליהם להתאמץ קודם כל למצוא את הבית שהם צריכים בו להיפגש, ולגלות את שלושת התהליכים: א' את האיש, ב' את האישה, או ההפך, כל אחד יתחיל ממה שהוא רוצה, וג' את היחד. בתנועה מקבילה כל הזמן, אף אחד לא צריך להיות דומה לאף אחד.
§35רק בדור מעוות אפשר לקרוא משפחה לשני אנשים מאותו מין, הדבר הזה הוא עיוות. ואם מישהו אומר שזה עלוב, הוא... התקפות מפה ועד שם, איפה הקידמה, איפה הדמוקרטיה. אוניברסיטת תל אביב עשתה טקס השקת ספר לפני שנה, אני חושב, ספר שאדם קיבל דוקטור על זה - למה לא להיות הורים? כמו למה לא להתחתן? - עלוב, עלוב. אבל אתה יכול לקבל נשמה חדשה, אתה לא רוצה לקבל אותה. מה לעשות, אין כפייה במדינה להתחתן.
§36שאלה של תלמיד: איך הרב מסביר את זה?
§37הרב: את מה איך להסביר? אם הכל מתחיל ונגמר ב'אני', בהרגשתי, בזרימתי, בעצמיותי, אז הקוצר רוח הזה, הקוצר ראות הזאת, הוא לא נותן לי להבין שיש משהו עליון. אני חונק את היכולת של עצמי להיפתח. ואני אומר לדתיים, הם שופכים שמן על המדורה, כי מה יש להם להגיד? אסור. ואז אומרים, רגע, ההוא ממציא עוד חוק, וההוא ממציא עוד חוק, לא, הוא אנטישמי. תחשוב רגע. האם אתה מייצר מספיק גודל בעולם בשביל שמי שיפגוש את הגודל הזה אומר, את זה חיפשתי.
§38התלמיד: זה בדיוק המקום הזה ולאחר ההסברה.
§39הרב: זה לא קשור להסברה, עוד לפני ההסברה אחי. זה לא קשור להסברה, זה קודם כל מהות. מה הגישה בכלל? לכן שאלתי בהתחלה, אדם גומר חומש שמות - רואה ענן, רואה מסעות. המרחק מזה לרש"י הוא שלוש דקות. אני צריך לשאול את עצמי, האם כשלמדתי את סוף ספר שמות הלכתי לרש"י, פתאום ראיתי את המילים האלה: 'כתוב אחד אומר לא יכול משה, כתוב שני אומר ויבא משה', רש"י אומר יבוא השלישי ויכריע ביניהם, מה זה ויכריע ביניהם? לא צריך להיות גאון בשביל זה, צריך לרצות לחפש איך התורה מכוונת את חיי. זה הכל. יכול להיות שאתה תחשוב אחרת על אותו פסוק.
§40הפירוק לגורמים של התוכן ייתן כוח גם להסביר את תוכן המושג. עצם העובדה שאתה מברר את המושג הזה שנקרא ביניהם, אתה מברר את המושג של איש ואישה זכו, מה זה נקרא זכו. זה קודם כל הבירור בתוך הנפש עצמה של האיש, של האישה ושל היחד. בהקשר של ההסברה, זה מפגש עם אנשים שחושבים אחרת, שניגשים לחיים אחרת. לנסות מאמץ איך המפגש הזה יעבור נכון. אבל זה סעיף ב' לדעתי, זה לא סעיף א'. סעיף א' זה ההסתכלות.
§41נכון, אני מאמין באמונה שלמה שאצל הרבה אנשים חיי הנישואין שלהם יגדלו, אם הם יצמיחו את עוצמת ה'ביניהם', כלומר, את התהליך המתנגש הזה שבין שני כתובים, איך נולד מזה כתוב שלישי - יכול להיות שזה יעזור לאנשים שרחוקים מהשפה הזאת ורחוקים מהחשיבה הזאת, לחשוב פעמיים ולומר, אולי גם אני רוצה כזה דבר, יכול להיות. אני לא בטוח שההסברה היא משהו חזיתי נגד, לא בטוח. העולם האקדמאי הוא לא בהכרח עולם שנותן מענה לנפש היום. לא בהכרח צריך להילחם בו חזיתית. הוא סיים מזמן את השפעתו.
§42בשני כתובים, בדיוק כמו בצד המשפחתי, באמת לא צריך בכלל להתעסק בשאלה מי צודק. זה לא נקרא הכרעה. הכרעה במושג העברי של חז"ל, כן, זה כמו לומר לשים במקום המתאים, זה הכל. הבעיה בכתובים כשהם גולשים, כלומר, אם הפסוק "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה" הוא טוטלי ואי אפשר להיכנס. ופסוק שאומר "וּבְבֹא מֹשֶׁה" - אומר תמיד אפשר להיכנס, אז אתה לא יכול לעשות משהו ביניהם.
§43מה אומר רש"י? "בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם 'כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן'". באמת המילים האלה הם מפרנסות את גבולות המילים "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה", "היינו כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבוא, נסתלק הענן - נכנס ומדבר עמו". באמת לדורות, התחושה הזאת שאתה לא יכול אוטומטית לבוא אל הקודש. אפשר את התחושה הזאת לנצל חלילה למרירות ותסכול ומזה להידרדר אחר כך גם להפוך את התורה כולה לאיזה גובה עיניים שהכל תלוי ומתחיל ונגמר בחוות דעת שלך. אבל אפשר גם להפוך את העיכוב הזה לתנועת טלטלה חיובית. שאתה אומר בתחום הזה שהוזכר קודם בהקשר אחר של זכו, יש לך עוד מה לעשות בזיכוך.
§44עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ
§45דיברנו על זה בהתחלה שיש פה הרי לפסוקים בסוף פרשת סוף ספר שמות גם את סוגית המסעות. אז זה בעצם אותה נקודה. אתה לא יכול לחנות בלי ענן, אתה לא יכול לנסוע בלי ענן ואתה לא יכול להיכנס לקודש. זה אותו עניין. יכול להיות שאם החוויה הקשה הזאת של ללכת לפי הענן, ולפי הרמב"ן התורה בפרשת בהעלותך מאוד מפרטת את המצב של חודש או יומיים וכו' וכו' והסוגיה של המסעות. למה? אומר הרמב"ן, מה יקרה אם אתה הגעת לאיזה נאת מדבר וכל הצימאון שלך וכל התקוות שלך עכשיו שתוכל לחנות פה עם בני ישראל חודשיים. ואחרי שעה ענן עולה, הוא אומר לך תזוז. המון מרירות יכולה להיות. במיוחד אם זה קורה בדורנו שכל אדם הוא עלול ליפול בפחד הזה של 'מגיע לי', 'זכויות שלי', אי אפשר להתקיים בנפש בכלל ככה.
§46אבל אם לא מובן לך מאליו שאתה נוסע ולא מובן לך מאליו שאתה חונה וגם לא מובן מאליו שאתה נשוי, אתה שומר על זה מכל משמר. אתה לא הופך את זה לשק חבטות של הציפיות שלך. אתה אומר, רגע, איך אני אשמור על זה? או איך אני אוכל להגיע למצב שבו בסוף אוכל להיכנס למשכן. זה הופך להיות אתגר, זה הופך להיות מנוף במקום להפוך להיות איזה תסכול ומרירות. "יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם" - הכתוב הזה לא חייב להיות כתוב מסוים. כל נקודת מבט שהופכת את ההפכים להיות משרתים אותה מגמה עם הבדל - זה נקרא כתוב שלישי. ואפשר להיות אנשים כאלה. זאת אומרת, השיטה הכתובית יכולה להפוך להיות שיטה של בשר ודם.
§47ואז התורה אומרת: "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם" אין מושג שנקרא אדם בלי הקרבה. אנחנו לא יודעים מה זה קורבנות. גם אם יציירו את זה בתמונות, יצלמו את זה בוידאו, אנחנו לא יודעים מה זה. לא בגלל שאנחנו לא יודעים מה גודל הכבש או מה מרכיבי הסולת. זה שוב, הליכות והלכות. אנחנו לא יודעים מה זה 'יַקְרִיב'. מה, הפעולה הטכנית של השחיטה? פעולה טכנית של לשים על המזבח? - זה נקרא הקרבה?! אז בשביל מה המילה 'אָדָם'?! אלא המילה אדם היא המילה הכי חשובה בחיים שלנו בגלל שא-לוקים ברא אותה.
§48פתק מהישיבה: 'אהבת חינם'
§49יום ראשון השבוע הזה לא רק היה עצרת, היו עוד דברים ביום ראשון. היה היו כל האזכרות לחללי הפיגוע במרכז הרב ובישיבה לצעירים. היינו באיזה שהיא אזכרה, ביקשנו מאבא לדבר. הוא סיפר בשם החפץ חיים סיפור, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לספר את זה, אי אפשר להאמין. שהחפץ חיים היו לו הרבה ילדים, היה לו ילד מיוחד מאוד, מעל ומעבר. והילד הזה נפטר צעיר. מישהו שהכיר את המשפחה אבל לא שמע על הפטירה, פגש את החפץ חיים כמה חודשים אחרי זה. שאל אותו כמשיח לפי תומו, מה שלום הבן שלו שלומד בישיבה מסוימת. אז החפץ חיים ענה לו: הוא הפסיק ללמוד שם, הוא עבר לישיבה אחרת, כך החפץ חיים אמר לו. אז אותו נודניק אמר: ואיזה דברי תורה הוא שולח לך מהישיבה האחרת? אז החפץ חיים אמר לו הוא הלך לישיבה שלא שולחים משם דברי תורה.
§50והאבא הרגיש צורך להוסיף משפט, בגלל יום השנה. בקושי הוא דיבר, הוא רק אמר שהוא חושב שאם הבן שלו היה שולח מהישיבה שאליה הוא עבר איזה פתק היום, הוא היה כותב שתי מילים: אהבת חינם. מי שאוהב את האמת ולא את עצמו היה אמור לעכל שיש אחרים שחושבים אחרת ממנו.
§51מה זה נקרא אהבת חינם? שכל הסיבות הם לא לאהוב ואני אוהב בחינם. אם הכל היה דומה וכולם היו אותו דבר וכשהייתי קורא מי לה' אליי, ולא משנה למה - כולם היו מתייצבים, אז מה הבעיה לאהוב את כולם?
§52זה בירור גדול איך מיטשטשת אהבת האמת והופכת להיות אישית. וכשזה אישי, זה גנאי וזה כל מיני תארים והשמצות הדדיות, זה לא אמת. למרות שזה נעשה תמיד בטונים חריפים - זה לא כלום, זה מביע חולשה גדולה.
§53ברכת חכם הרזים
§54כשאנחנו קוראים בהפטרה של פרשת ויקרא (ישעיה מ"ג, כ"א): "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" מה אנחנו מבינים? רגע לפני שאתה פוגש את המילים "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ", רגע אחד לפני - זה אומר שאנחנו עם. אם אנחנו עם בגלל שיש משותף שתלוי בנו אז בטל הדבר הזה - בטל העם. ולכן אנשים שכביכול מדברים בשם תורה, אין להם שום בעיה לקרוא לאחים שלהם עמלק או אויבים, אין להם בעיה. במציאות, אם אתה אדם קדוש וטהור, באמת תלמיד חכם עצום, ואתה, מתוך תחושה של חוויה רוחנית, לא סתם, אתה רואה כיסא ה' - מה אתה אומר? "וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב". לעומת הגודל הא-לוקי באמת אנחנו כלום. אבל באותה שנייה עף אליך מלאך בשם ה' ושם לך גחלת על השפה, כוויה בלשון יש לך ואומר לך: "וְסָר עֲוֺנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר" כי הקב"ה לא שלח אותך לזה. בשם מי ובשם מה אתה שונא? כביכול בשם התורה? איפה ההבדל?
§55ברגע שאני ממציא מושגים של חרדי ולא חרדי וחרדל"י ותורני - כל מיני מושגים חיצוניים שאין ביניהם, בשום מחנה, שום קשר למידות. כי אם זה היה לפי מידות הכל היה משתנה. אז מהרגע שהמושגים הם חיצוניים, גם המשותף הוא חיצוני. ואם המשותף חיצוני הוא לא עומד מול חוק כזה או מול גזירה כזאת או מול מציאות כזאת. אבל אם המשותף הוא א-לוקי, הוא לא מתחיל בנו. אז קודם כל תזהה אותו. שנית, תבין איך הוא מתגלה, הרי הוא מתגלה בצורה הפוכה למשותף, הוא מתגלה בשוני.
§56באותה עצרת היה לחץ באוויר - אפשר לברך ברוך חכם הרזים! 600 אלף 'הלוכה'! זה 'הלוכה' או זה בּוֹבְּקֶס? למה? כי הרי מה כתוב? "הרואה 600 אלף מישראל", בארץ ישראל כמובן, "מברך" בשם ומלכות "ברוך חכם הרזים". אתה יודע מה, רגע לפני שאתה מברך, בוא תחשוב למה. אומר הרב קוק, זה נס. למה? כי 600 אלף גוונים שונים נמצאים ביחד? - זה לא יכול להיות. אחידים זה יכול להיות, מגוונים בלי יחד זה גם יכול להיות. אבל מגוונים ביחד? - לא יכול להיות, רק א-לוקי.
§57שאלה של תלמיד: והרי ההלכה זה שש מאות אלף, אין צורך בדווקא שש מאות שלא מסכימים אחד עם השני!
§58הרב: הגמרא שם אומרת, רגע לפני חכם הרזים, לפני הלחץ לברך או לא לברך הגמרא אומרת "כשם שפרצופיהם אינם שווים, כך דעותיהם אינם שוות". אתה צריך להסתכל על יהודי כדי לדעת שהוא שונה מהחבר שלו? ליהודי הרי כשהוא מגיע לאי בודד יש שם שני בתי כנסת, אחד שהוא נכנס ואחד שהוא לא נכנס, לא צריך לראות יהודים בשביל זה.
§59תלמיד: בסוף שישאלו אותך הלכתית - יש פה שש מאות אלף..
§60הרב: רגע שנייה, שנייה, לפני הלכה - הליכה, קודם הליכה, עושים הליכות. בודקים מה קורה פה, איזו תנועה יש פה, התנועה היא 600 אלף. אומר המהר"ל זה המספר המקסימלי של הגוונים. למה? אתה לוקח שישה - שישה צדדים, מעלה מטה, מזרח מערב, צפון דרום - מכפיל את זה ב-100 אלף שזה הריבוי של הריבוי של הריבוי ושם את כולם במקום אחד. אתה צריך שני תנאים: גיוון ויחד. עכשיו תלך להלכה. אתה היית במקום ביום ראשון או לא היית ביום ראשון, היו שם 600 אלף. הם היו מגוונים? - לא בטוח.
§61מה החידוש בברכה הזאת? הכמות? אתה מברך על כמות? למה אתה אומר חכם הרזים? זה פלא להכניס 600 אלף במקום אחד? מה זה קשור לרזים? אומר הרב קוק בעולת ראי"ה, הסוד הא-לוקי זה סוד הייחוד והיחד, סליחה זה הרב סולובייצ'יק, לא, לא סליחה - זה יצא משניהם ההגדרה הזאת, סוד היחיד והיחד. אני הקטן מוסיף, סוד היחיד, האיחוד והיחד. היחיד הוא מיוחד והוא שונה מהזולת ולכן אין אפשרות להיגאל ממצרים אם אין 600 אלף, אם יש רק 590 כי אנחנו לא מספיק מגוונים. ואם אנחנו לא מספיק מגוונים, חידוש היחד הוא לא מספיק.
§62אלא שברגע שאנחנו מגוונים ואני מושך את זה קצת בשטחיות, קצת באנוכיות, אני לא יכול לסבול אותך. אז עוד להיות ביחד איתך? אז שמנו הרבה גוונים אבל הם לא יחד, אז מה עשינו? זה גם לא חכם הרזים.
§63באיזה אתר באינטרנט, אני לא יודע איך קוראים לו, כתוב זה וזה הוא ממנהיגי האלה והאלה, הוא היה שם - שקר, הוא לא מנהיג והוא לא היה. אבל אומרים לו, איך יכול להיות שהלכת לשם? אתה אומר, לא הלכת. הוא אומר אבל היה כתוב. מה היה כתוב? איך להגדיר את זה? נכון, המילים הופיעו על הנייר או במחשב. מה זה אומר? - פרי דמיון. אתה מברר משהו באיזה פינה, באיזה ערוץ, אתה מדבר על (זכריה ח', י"ט): "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". על היכולת להבין את מי שהיה בעצרת ואת מי שלא היה בעצרת, בלי לקרוא אחד לשני בוגד, בלי לכנות כינויים, דבר לעניין. אז הכותרת של מה שאמרת כתוב: ההוא דיבר נגד ההוא. אתה שולח ס.מ.ס, אתה אומר חבר'ה, מה בשם מה אתם עושים את זה? אומר לך נשנה, נתקן. כל הבוץ מסביב האישי הוא מיותר לגמרי, הוא לא משמעותי. אני לא צריך להתגמד בו.
§64אָדָם כִּי יַקְרִיב - מִכֶּם
§65"אָדָם כִּי יַקְרִיב" - תהיה אדם. את הצד העצמי שלך תקריב, תברר אותו לאור אמת גדולה, תשרת את האמת הזאת. זה לא פחות 'אני' להיות משרת. וממילא תהיה מוכן להבין שיש משרתים אחרים. כחלק היוצאים לצבא, כחלק היושבים על הכלים. יכולים להיות חלקים שונים באותה אומה. אל אהיה כל כך חלש באופן שלא אוכל לעכל שיש אדם שונה ממני. אני כופר במילים: 'האחר זה אני'. אני אומר: 'האחר זה לא אני', השוני, לא השוויון. אלא אם יש שוני, אז רגע, מי יותר? - לא מתעסק. מי יותר תורם? כן. מי יותר מקבל? - מה? למה?
§66זה בירור גדול. אתה אומר גזענות? מה זה גזענות? אם אין משכן או מקדש - אומות העולם סובלות. האוקראינים סובלים בגלל זה. אז מי שיגיד אני רוצה עם אחד וארץ אחת במדינה אחת - הוא הגזעני או זה שהופך אותו הוא הגזעני? זה שאלה גדולה, עוד לפני ההסברה, קודם כל המושגים. הספורנו עושה פה עבודה מדהימה בניתוח שלו. בסוף פרשת שמות, ספר שמות כשנכנס לפרשת ויקרא - איך בבית ראשון ובבית שני היו מעורבים קצת גוים פה ושם - חרבו. המשכן - רק ידיים יהודיות עבריות נשאר, לא חרב. משכן ה' שהלך במדבר לא נגעו בו גויים. אה.. איזה גזענות, זה נגד הדמוקרטיה. לא, אנחנו כלים, מה לעשות שה' אמר שדרך הכלים האלה יש השראת שכינה לעולם כולו, מה אני אעשה? אני באמת הייתי מציע לו עם אחר. אבל לא התחיל בנו.
§67אתה לא יכול להגיד יש לנו תורה מיוחדת ואני אמסור את הנפש על תורה ולדבר על יהודי אחיך כאילו הוא לא אחיך - זה סתירה פנימית, אין שם כתוב שלישי. זה רק החולשה שלך גורמת לזה, הקנאה שלך גורמת לזה, צרות העין שלך גורמת לזה. אז תתקן, תתקדם, תתחדש, תתקדש, נתחדש ונתקדש בעזרת ה'.
§68זה אומנם קצת טיפ-טיפה רחוק אבל אפשר להגיד שבת שלום וחודש טוב ובשורות טובות וכמה שמחה יש לנו לחיות בחבלי משיח.
§69ייתי ואזכי
§70אנחנו פשוט מתפעלים משתי שיטות שהן נראות מכחישות והן נפלאות בהשלמה ביניהן - אחד זה רבי יוחנן, עולא, רבה - גדולי ישראל, אומרים תשמע אנחנו אומרים לך מה יהיה בחבלי משיח, סיכום: "ייתי ולא איחמיניה", יהיה לך תחושה, אם זה חבלי משיח, לא רוצה את המשיח הזה. כל אחד מטעמו כמובן, זה הרי אנחנו מומחים בתסכולים האלה, איך שהמציאות לא מספקת לי את מה שרציתי. אני לא זז מהמקום, אתה צריך להשתנות, האחר צריך להשתנות.
§71רב יוסף, הוא, דבריו אחרים לגמרי, סותרים: 'יבוא ואזכה לשבת בצל הגללים של החמור של המשיח'. אין מילה יותר משקפת מהמילה גללים. אומר לך רבי יוסף, לא, זה לא מספיק, צל. גם זה לא מספיק, חמור. מה זה חמור?
§72הנביא זכריה אומר בפרק ט' בפסוק ט': "גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן" - יאללה, שמחה, שמחה של אדר! על מה? "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ" - מלך ה', ה' הוא המלך! ממשיך הפסוק: "צַדִּיק וְנוֹשָׁע". גמרת את הפסוק? אבל הנביא לא גמר אותו, לא, זה עוד חצי דקה: "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר".
§73אומר הזוהר הקדוש, הוא בעצם המשך לדברים של הגמרא בסנהדרין, בנגלה. שמי שסובר שגאולה לא תלויה בתשובה, זה מה שהזוהר אומר: חמור זה חבלי משיח - טמא מבחוץ וקדוש מבפנים, צריך לעשות פדיון לקדושת פטר חמור. אתה יכול להבין מצב כזה? תחליט - או קדוש או טמא. מה התשובה? הכתוב השלישי. מבחוץ הוא טמא מבפנים הוא קדוש.
§74אם אתה מבין ככה, תגיד, איך אתה יכול לא לשמוח. אם לא היה רבי יוחנן ועולא ורבה היינו חושבים שהמילים גללים וצל זה מילים נחמדות, הן לא מציאותיות. אומרים לנו רבה, ורבי יוחנן ועולא, זה יהיה בחבלי משיח, אל תקשיבו, זה יהיה, יהיה מצב של "ייתי ולא איחמיניה". רגע, זה מבחוץ. כל הייסורים, כל הבוץ, כל הקטנות - כולל העצרת המהוללת הזאת, זה מבחוץ. יש בפנים שהוא לא בהכרח מתברר שם. יכול להיות שהוא מתברר במקומות אחרים. כשאתה מסתכל פנימה, אתה לא שמח?! אתה שותף או שותפה בצמיחת חזרת השכינה לציון! זה לא בא מהשמיים. בית מקדש אני עוד לא חתום על השאלה איך הוא יבוא. אבל ההכנות אליו, השלבים השונים, זה בא מחלוצים וחלוצות.
§75שאדם אומר תפילה לשלום המדינה: "חזק את ידי מגני ארץ קודשנו" שיתכוון על כל מי שמגן על ארץ קודשנו - בצבא, באזרחות, בהתיישבות, בתורה. אבל תחיה ככה, תהיה מגן על ארץ קודשנו. עזוב את השעבוד לפרטיות, זה לא התיקון.
§76פגשתי קודם באיזשהו שיעור דוקטור למדעי המוח, לפני כמה דקות, אז אמרתי לו, דוקטור אני במתח, אני חייב לשמוע תשובה לשאלה. תגיד, יש במוח, אני שואל אותו, מקום, פיזי אני שואל עכשיו, דוקטור הוא חוקר כבר איזה 20 שנה, יש מקום במוח שהוא הפרטיות ומקום במוח שהוא הכלליות? מה הוא עונה לי? - חד משמעית כן. אמרתי לו, אז תיכנס פנימה עוד פעם. תגיד להם את זה, תצעק להם - אין שום סתירה בין פרטיות לכלליות! אני לא יודע מה רב נחמן אמר, אני לא יודע מה הרב קוק אמר, המוח בנוי מפרט וכלל.
§77הוא אומר לי זה שמאל וימין. יש מוח שמאלי, הוא הפרטי. יש מוח ימני, הוא הכללי. תגיד, מי השוטה בעולם שיכריע בין המוח הימני והשמאלי ויגיד אני לא רוצה את המוח ההוא? - אין דבר כזה בחיים. אלא מה אנחנו אומרים? אנחנו לא כולנו מדענים למחקר המוח. בסדר אחי, אתה לא צריך להיות מדען, אתה צריך להיות קורא את הפסוקים, רואה את חז"ל, רואה ראשונים. הצידה לדרך נמצאת, אתה לא חייב להמציא כלום.
§78אתה יכול לבקש מהקב"ה, אומר לך תשמע, תיסע למכון מאיר, יש שם חבר'ה שרוצים ללמוד. אתה אומר אין לי, אין לי מה להגיד להם. אתה רוצה ה' לדבר איתם? - דבר איתם. איך זה יהיה? אין פתקים משם, יש רמקול, יש ערוץ, יש כל מיני כלים טכנולוגיים, זהו.
§79אנחנו כלים. בזה אנחנו שמחים.
§80בהצלחה.
§81שלום לכולם.