אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם

§1"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"

§2אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ

§3בפסוקים הראשונים בפרק י"ח אומרת התורה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם". למרות שהקידומת הזאת של אֲנִי ה' כבר הופיעה בכמה וכמה מקומות בהקשר של יציאת מצרים, כאן היא חוזרת ונשנית, וכמו שנראה במדרש יש לכך סיבה.

§4ממשיכה התורה: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ" - במצרים היו הרבה קלקולים של עבודה זרה, הרבה עשייה שהושפעה מהתפיסה האלילית של פרעה, והתורה לא רוצה שנתחבר לעולם הזה של מצרים.

§5אנחנו ממש ערב הכניסה לארץ אז אומרת התורה גם ביחס לעתיד: "וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ" - גם המעשים של ארץ כנען הם מעשים של תאווה וקלקולי המידות, והתורה אומרת לנו לא לעשות את המעשים האלה.

§6אבל, בנוסף לאיסור לא לעשות כמעשה מצרים וכמעשה ארץ כנען, אומרת התורה: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ". שזה בעצם אומר שיש כאן איסור נוסף. לכאורה מה יכול להיות יותר משני האיסורים על מעשה ארץ מצרים ומעשה ארץ כנען? מה התורה מוסיפה כשהיא אומרת "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ"? והאם יש קשר בין ההגדרה הזאת לבין הפסוקים הבאים?

§7ממשיכה התורה: "אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי" - פה אנחנו כבר רואים את העניין לשמור על החוקים של הקב"ה. האם זה בא ליצור איזושהי הקבלה לאיסור "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ"? יש פה חוקות שאסור ללכת בהם ויש פה חוקות שכן צריך ללכת בהם, איפה בדיוק הגדרת המושג חֻקֹּתַי?

§8וָחַי בָּהֶם

§9הפסוק המסכם את הפתיחה הזאת של כל פרשת האיסורים של העריות שנמצאת מיד בהמשך, זה הפסוק: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'" - יש חותמת א-לוקית למושג "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". ובמובן מסוים, גם אם לא נתייחס למושג בחוקותיהם או בחוקותי, הדבר הזה דורש בירור מפני שהעניין של "וָחַי בָּהֶם" לכאורה הוא דבר מאוד פשוט וטבעי, לכל אדם נורמלי יש רצון לחיים. מה הצורך לצוות או לחבר את זה למצוות ולומר "וָחַי בָּהֶם"?

§10אנחנו רואים שהגמרא לומדת מזה במסכת יומא (פה ע"ב) ובעוד מקורות שכל ההלכה שפיקוח נפש דוחה שבת נלמדת מכאן. לפי שיטה אחת בגמרא, "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" - ולא שימות בהם. ולכן הרמב"ם בפרק שני בהלכות שבת (הלכה ג') מדבר מאוד בחריפות על אלו שחושבים שפיקוח נפש לא דוחה שבת. הרמב"ם קורא להם כופרים ומינים, שעליהם אמר הכתוב ביחזקאל (כ, כ"ה): "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם". התורה רוצה שנחיה.

§11ואפילו שחז"ל לומדים מכאן שפיקוח נפש דוחה שבת, האם זה הסיכום של מה שהתורה רוצה להגיד כאן? והאם יש קשר למושג הזה של וּבְחֻקֹּתֵיהֶם וחֻקֹּתַי לעניין ההגדרה של "וָחַי בָּהֶם"?

§12עול מלכות שמיים

§13קודם כל בפתיחה של הפסוקים שמנו לב שלמרות שהמילים "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם" כבר ידועות מיציאת מצרים וממעמד הר סיני - הן חוזרות ונשנות כאן. רשב"י מתייחס לעניין הזה ואומר במדרש (מכילתא שמות כ', ב'): "הוא שנאמר להלן "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם", שקבלתם מלכותי בסיני? אמרו לו: הן והן. קבלתם מלכותי - קבלו גזרותי". מלכות זה לא משהו כללי שאדם רוצה לקבל את מלכות ה' אלא גם נאמנות לפרטי רצונו של המלך.

§14הדוגמה שרשב"י מביא זה: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". מיציאת מצרים הגענו למתן תורה, וממתן תורה מגיעים לארץ ישראל - אומר רשב"י: "הוא שנאמר כאן: 'אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם' וקבלתם מלכותי? והן קבלתם מלכותי באהבה - קבלו גזרותי". זאת אומרת במעמד הר סיני קיבלנו גזרות לעומת יציאת מצרים, למשל: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" ועכשיו אנחנו מקבלים גזרות חדשות, או מבררים אותן כיוון שעכשיו מקבלים את מלכות ה' מחדש - אנחנו הולכים להיכנס לארץ והכניסה הזאת כנראה מאוד משמעותית לעניין חידוש הופעת מלכות ה'.

§15היחס של החידוש הזה לעניין פירוט הגזרות זה מה שרשב"י מביא: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ" - כנראה יש קשר בין הרצון שלנו לקבל את מלכות ה' וזה דבר שמתחדש ערב הכניסה לארץ, ובין ההמשך של הציווים לא לעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען.

§16תרבות הקודש

§17יכול להיות שבהקשר הזה, אולי גם סוף הפסוק הוא חלק מהחידוש של הופעת מלכות ה' וגזרותיו: "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" וכן "וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ". ולכן נמשיך את המדרש: "מה תלמוד לומר: 'וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ'?" - מה באמת החידוש מעבר להגדרה שלא ללכת אחרי קלקולי מצרים ואחרי קלקולי ארץ כנען?

§18אומר המדרש: "שלא תלכו בנימוסות שלהם, בדברים החקוקים להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות" - הווי אומר שלכל אומה יש אופי וצורות ביטוי במהלך החיים שלה, מה שמכונה אולי באופן כללי תרבות, והמדרש אומר שמשמעות "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" זה בעצם שהתרבות הישראלית צריכה להיות שונה באופן מהותי מהתרבות של אומות העולם.

§19איפה תבחן את זה? איפה אתה יכול למדוד? - "תיטריות וקרקסאות והאסטריות" 'האסטריות' הכוונה למקומות ציבוריים. מה עושה עם ישראל עם כל הכוחות האלה שנקראים תרבות? המדרש ממשיך ואומר, גם בצורות הלבוש צריך הדבר להיות ניכר. בוודאי לאומות העולם אין שום עניין במושג הזה שנקרא ציצית ואנחנו כן הולכים עם ציצית, והמדרש מחבר את זה לסוגיית התרבות. כלומר כנראה יש פה משהו מעבר למערכת מעשים כזאת שאסורה או מערכת מעשים אחרת שהיא מותרת, יש פה איזשהו עניין יותר עקרוני שבכלל נוגע לכל ההסתכלות על החיים.

§20אומר המדרש: "ושמא תאמר להם חוקים ולנו אין חוקים" - אם אתה לוקח את המושג "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" ואתה מעקר מתוכנו את כל גילויי התרבות, האומנות, היצירה, מה אתה משאיר? בסדר, נהיה עם מצוות אבל לא נהיה עם תרבות, נהיה עם שאין לו ביטויים למערכת החיים שלו, לאופי שלו, לכישרונות שלו, לכוחות היצירה שלו. אז מה? - נהיה נחותים בגלל שאנחנו מקבלים תורה ומצוות בשונה מאומות העולם?

§21עונה על כך המדרש: "תלמוד לומר 'אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם'". הווי אומר שלפי תוכן המדרש וגם סדר דבריו המגמה הא-לוקית בכל המערכת של תורה ומצוות ובקבלת מלכות שמיים ובקבלת גזרותיו היא לייצר תרבות אחרת. שגם המקומות שנקראים 'תיטריות וקרקסאות והאסטריות' - יראו אחרת, התרבות שם תראה אחרת. מה הכוונה?

§22אומר המדרש: "עדיין יש תקוה ליצר הרע להרהר ולומר שלהם נאים משלנו" - אנחנו רואים את זה בחוש היום, כל מושגי הקידמה והנאורות - זה נראה לכאורה שאלו שקשורים למערכת כזאת מסודרת של תורה ומצוות לא מתפתחים, כוחות היצירה שלהם לא באים לידי ביטוי. ומנגד אנחנו רואים גילויים שלמים של כוחות יצירה וכוחות תרבותיים. על כך אומר המדרש שאולי תגיד "שלהם נאים משלנו", במיוחד אם יש לנו את כל המגבלות האלה של "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם... וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן".

§23עונה המדרש מפסוק שלא מופיע בפרשת אחרי מות אלא בספר דברים (ד', ו'): "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חׇכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם". כלומר, אין מקום ליצר הרע להרהר ולומר "שלהם נאים משלנו". למה? כי בסופו של דבר מתוך תורה ומצוות, מתוך קבלת מלכות ה', מתוך קבלת גזרותיו - אתם תייצרו תרבות חדשה שהיא לא פחות נאה במושגים אנושיים מאשר התרבות של האלילים.

§24למה הקרב הזה? למה העימות הזה? הרי עד היום הזה מספיק להגיד אתה תהיה אדם דתי, תורני וחרדי וכל הקטלוגים של ימינו - אין שם אפיונים תרבותיים. אז אדם אומר, אם יהיו שם סוג מסוים של תמונות לא צנועות אז הוא לא ילך לשם. בסדר. אז נסדר לך שיהיו לך רק תמונות צנועות. אם זה כל הסוגיה ממילא נשאר התחום התרבותי שייך לאומות העולם. אבל פה במדרש על פי הפסוקים זה קריאת תיגר שאומרת לא, תייצרו משהו משלכם. למה זה כל כך משמעותי?

§25אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם

§26יכול להיות שזה קשור באמת לפי סדר הפסוקים לאותה סיומת של: "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". אור החיים הקדוש שואל כפי שנשאל ביחס למדרש - מה משמעות הקידומת הזאת "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם"?

§27אומר אור החיים: "לצד שיאמר אדם כי אין מעצור ברוחו בדבר הזה" - אחד הדברים המאפיינים את פרשת אחרי מות ופרשת קדושים זה ריבוי גדול של איסורים, במיוחד בתחום של העריות, וריבוי גדול של מצוות עשה. לכן אדם יכול להגיד תשמע, אתה מעמיד את היצר במצבים שהוא לא יכול לעמוד בהם. ויש איזושהי תחושה שבעצם הרף הגבוה שהתורה מצווה עליו אולי הוא רף גבוה מדי. והתורה, לפי הבנת אור החיים, לא מזלזלת בשאלה הזאת אלא מבררת אותה. איך?

§28על ידי המילים: "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם". ופה מחדש אור החיים חידוש גדול. כי הייתי יכול להבין, במיוחד אחרי שראינו את המדרש, ש"אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם" פירושו: "קיבלתם מלכותי, קבלו גזרותיי", זהו - אם אמרתי שזה אסור זה אסור, אל תתחכמו. ככה הייתי יכול להבין ואולי כך יכול היה אור החיים לענות על השאלה הזאת שאדם אומר אין מעצור, אני לא יכול לעצור את יצרי. אבל אור החיים לא עונה כך. מה הוא אומר?

§29"לכך הקדים ה' בתחילת דברו הטוב", לפני כל הפירוט של הגזרות בסוגיית העריות, "הקדים ואמר 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם'". מה חידש הפסוק הזה? "כי הן אמת במין אנושי זולת ישראל, ישנו בטענה זו" - האדם הנורמלי, האנושי הרגיל, צודק שהוא "לא ימצא בכוחו למנוע עוצם חשקו ממנו". יש כמות של איסורים שאומות העולם לא יכולים לעמוד בהם, הם גם לא מצווים בהם, יש שבע מצוות בני נח, אין להם תרי"ג מצוות.

§30יש לנו כוח א-לוקי להתמודד

§31אבל אומר אור החיים: "מה שאין כן אתם בני ישראל, לצד היותי 'אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם' והיא השגה א-לוקית, בכוח הא-לוקי ינצח כוח הטבעי הגשמי כי הצורה תשלוט בחומר". אור החיים אומר שהבירור של המילים "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם" לא מתחיל בדרישה הא-לוקית מאיתנו. המלכות של הקב"ה עלינו לא מתחילה בזה שהוא אומר לנו מה לא לעשות ומה כן לעשות. אולי זה בבשר ודם יכול להיות, שעצם קבלת שלטון מסוים פירושו לקבל את חוקיו. אבל כאן למילה "חֻקֹּתַי" יש משמעות אחרת לגמרי. כי המילים "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם" כוונתם לומר - נתתי בנפש שלכם כוחות אחרים. "אתם קרואים אדם", כפי שאומר רשב"י בעצמו במסכת יבמות (ס' ע"ב). כלומר, באמת מבחינת השאלה מה מתרחש בתוך הנפש שלנו, מה שמתרחש מתחיל ממה שהקב"ה נטע בתוכנו.

§32לכן המילים "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם" פותחות את כל מערכת הדרישות האלה. כי בכוח הא-לוקי שנמצא טבוע בתוכנו יש אפשרות לנצח את הכוח הטבעי הגשמי, מה שאין כן באומות העולם. כל פרשת דיני מאכלות אסורים בהם סיימה התורה את פרשת שמיני, אומרת התורה: "וְנִטְמֵתֶם בָּם", הגמרא במסכת יומא (ל"ט ע"א) אומרת שהכוונה "ונטמטם בה" - הטומאה פירושה טמטום. טמטום זה לא מילה שקשורה לרמות המשכל של האדם או ליכולת ההבנות שלו, טמטום פירושו כיסוי. זאת אומרת, היצר הזה שמביא אתכם לאכול מאכלות אסורים גורם לכך שאתם אוטמים את מה שיש בתוך הנפש שלכם.

§33היינו, בבסיס של הנפש נמצא הכוח הא-לוקי ושם טמונה היכולת לנצח את הכוח הגשמי. ובגלל זה התורה ציוותה את פרשת העריות, ואל תגיד אין בכוחי להתגבר. כי אם אתה יהודי, אם כוחך הוא הכוח שהקב"ה שם בתוכך אז תוכל להתגבר. בשביל זה כתוב "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם". אלא, שזה מאוד תלוי בשאלה מה זה "וָחַי בָּהֶם".

§34ממשיך אור החיים ואומר: "כי הצורה תשלוט בחומר". לפני שהשתלטה עלינו השפה המודרנית החיצונית, צורה בשפת קדמונים פירושה תוכן. בשנים האחרונות המילה הזאת תופסת צורה כמסגרת חיצונית, אבל בעצם המילה צורה בשפת הקדמונים מופיעה הרבה מאוד בדברי ריה"ל ורמב"ם ועוד וכוונתה- המהות. צלם א-לוקים של האדם נקרא צורה, והמערכת החומרית נקראת חומר.

§35שהצורה תשלוט בחומר

§36בשאלה ששאל אור החיים בשם אותו אדם - אין מעצור ברוחו בדבר הזה. למה? כי הצד היצרי שלו פועל ועכשיו הוא אומר לנו שהצורה תשלוט בחומר. זו בעצם השאלה, האם החומר שולט בצורה? כלומר האם הנטייה החומרית החושנית היא זאת שתנווט את המערכת של החיים או שהצורה, התוכן, הנשמה? מתי הצורה תשלוט בחומר? זה לא דבר פשוט, זה לא דבר מובן מאליו.

§37"כשיסכים שישראל להידבק בה' א-לוקיו ישלוט בטבעו". והוא ממשיך ואומר: "כמאמרם ז"ל שאמרו (בראשית רבה ס"ז, ח') הצדיקים ליבם מסור בידם והרשעים הם מסורים ביד ליבם". איפה נמצא קו פרשת המים המבדיל ביניהם? ממשיך אור החיים: "הכוונה בזה כי החפץ והחשק ישנו בלב האדם" - אנחנו לא מקלים ראש בכך שיש יצרים, שהחשק והתאווה יכולים לבעור באדם, אלא זה לא סוף פסוק. למה?

§38הרצון שבמוח ישלוט על החמדה

§39"כי הרצון הוא במוחו" - הרצון לפי זה שונה ודומה לחפץ. גם הרצון וגם החפץ הם דברים שמבטאים את מה שיש בתוך הנפש אבל החפץ הכוונה יותר לכיוון התאווה והחמדה, והרצון זה יותר לכיוון הנטייה המחשבתית השכלית. אז אדם יכול, כשמזדמנת לו נטייה או סטייה יצרית להקשיב לדברי אור החיים: "אין גמר בחימוד זה" - כלומר זה עוד לא חייב להיות שהחימוד הזה יצא אל הפועל - "יכול הרצון התלוי במוח למנוע חפץ ולא יעשנו הגם שיחמוד".

§40מה היה אומר אור החיים, במיוחד אחרי שהוא משייך את זה לרשעים וצדיקים, שאלו ליבם ברשותם ואלו ברשות ליבם? מה היה עושה ואומר החפץ חיים על המושג "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"? אולי במערכת המתחים בין הרצון לבין החפץ - בין הנטייה הקרובה יותר למחשבה ולשכל ובין הנטייה הקרובה יותר לחוש ולתאווה - יכול להיות שבבנייה נכונה של נפש האדם אולי גם על החמדה יכול המוח להתגבר, לא במובן שהוא מגביל אותה, אלא אולי יכול להיות שהמוח יטה את החמדה לכיוון החיובי ולא השלילי.

§41אלו שאין להם את הנפש והנשמה הישראלית חושבים שהחוקות זה משהו אחר. אז ממילא הם מרגישים ואומרים אם עכשיו נעשה תורה ומצוות - זה יגביל את כל החוקות שלנו, את כל התרבות שלנו, את כל כוחות היצירה שלנו. אבל אם אתם מבינים שבתוך הנשמה שלכם יש כוחות חדשים שאין אותם לאומות העולם, ממילא מה יביא את זה לידי ביטוי? - התרבות שמתאימה לאותם כוחות נפש שלכם. אז זה לא רק שאם יש יצר לאדם והשכל שלו יגיד אל תחטא - האדם ישמר ולא ייפול, אלא אולי יותר מזה, הוא יבנה חשק אחר, הוא יבנה חמדה אחרת.

§42הרבה פעמים יוצא לדבר עם אנשים שבגלל כל מיני סוגיות שקשורות לאנרגיות האישיות מרגישים נפילות גדולות ותסכולים נוראיים וכתוצאה מכך גם הרגשה שאני בכלל לא ראוי לכל דבר שבקדושה. וכמה כמה שהאדם מקבל על עצמו והוא רוצה לתקן - הוא לא מצליח להחזיק מעמד והוא נופל שוב ושוב באופן היצרי. אז יוצא לברר עם האנשים אולי את הצורך לעשות חסד. כלומר, לקחת את האנרגיה של האדם ולהתנדב איתה.

§43אם נסתכל על הפסוקים בפרשות שלנו נראה שחלק מהעריות נקראות "חֶסֶד" - כלומר שפע של כוחות חיוביים של קשר וחיבור שיורדים לעולם ואדם מתעל אותם לכיוון השלילי. יכול להיות באותה מידה שהוא יכול לתעל אותם לכיוון החיובי, הם לא יהיו פחות אנרגיות.

§44אולי יש לנשמה איזה דחף לעשות משהו ואם האדם יקשיב למילים "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם", לא רק כדרישה, לא רק כסמכות, אלא במובן שהקב"ה נותן לנו נפש ונשמה אחרות. יכול להיות שהוא יקשיב לקול שיותר פנימי באישיות שלו וכתוצאה מזה האנרגיה תלך לכיוון החיובי ולא תהיה נפילה.

§45וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה

§46במובן הזה, החידוש הגדול של הפסוק יהיה: "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" - לא כתוב 'אשר יעשה אותם האדם ויהיה דתי בהם'. 'אשר יעשה אותם האדם ויהיה חרדי בהם' - לא כתוב, כתוב: "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם".

§47התורה מדברת על מעמד הר סיני בפרשת ואתחנן (דברים ד', ד'): "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". לפי הגמרא במסכת מכות (כ"ד ע"א) הנביא חבקוק מקבץ את כל המצוות לכלל יסוד אחד (ב', ד'): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה". יש הרואים בפסוק הזה לגיטימציה ל-מה שאתה רוצה תעשה. אבל זה סתירה למושג צדיק.

§48"וְצַדִּיק" - צדקנות גם בהקשר של יציאת מצרים וגם בהקשרים נוספים פירושה התאמה למגמה הא-לוקית. צדקות לא מתחילה מהאדם, מהחלטותיו, מסברותיו, מדמיונותיו.

§49"בֶּאֱמוּנָתוֹ" - מפני שהאמונה פירושה הקשר לנפש. כל נפש היא שונה, כל נפש היא ייחודית אז ממילא האמונה היא ייחודית. מתוך שיש (ויקרא י"ט, ב'): "דַּבֵּר אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" - אין הקדושה אלא בכלל. יש בתוך הכלל גוונים וגווני גוונים שאמורים להיות יונקים את כוחם מהכלל אבל הם מופיעים בצורה ייחודית.

§50"יִחְיֶה" - אם האדם למשל חי עם גאווה אז אולי התורה אומרת לו, תשמע, אתה פחות חי. אתה יותר מסונוור, חשדן ומקנא אז אתה אולי מרגיש שהנוכחות שלך יותר חזקה, אבל בעצם אתה מחבל בנפש שלך. היא יותר עצובה ומתוסכלת - החיים הם לא חיים.

§51אם כך, זה לא רק שמלכות ה' אומרת (שמות כ', ב'): "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". וגוזרת שאסור להתגאות (דברים ח', י"א): "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹקֶיךָ". אלא מלכות ה' נותנת כוחות באומה וכתוצאה מכך ה"וָחַי בָּהֶם" של יהודי שונה מה"וָחַי בָּהֶם" של הגוי, זה נפש אחרת.

§52ובאמת, אם כך, יום העצמאות למשל הוא לא רק היה יום גדול שבו הודינו לקב"ה וציינו את גבורתם של ישראל ומסירות נפשם להיות 'עם חופשי בארצנו' אבל הוספתי 'כמו כל העמים' - לא. עם חופשי בארצנו זה (במדבר כ"ג, ט') "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן". גם בלאומיותו, גם בעולם הערכים שלו וגם בתרבותו. והתורה פה אומרת, חבר'ה, לפני שאתם נכנסים לארץ תדעו לכם שאתם הולכים ליצור יצירה אנושית חדשה. היא תעורר קינאה בין אומות העולם, היא תעורר כעס עליהם. מי שדמיין וחשב שהאנטישמיות הייתה רק כשהיינו בחוץ לארץ וכשנבוא לארץ, לפינה שלנו הקטנה שלנו, הכל יירגע - הוא טומן ראשו בחול, הקינאה רק תלך ותגדל.

§53כי אם באופן כלכלי אתה בונה פה מערכת שבמובנים מסוימים יותר חזקה מהמערכת של אמריקה או של אירופה - זה מביא קינאה. אם במובנים מסוימים בכל הפיתוח של הטכנולוגיה, גם הצבאית וגם האזרחית, אתה יוצר יצירות שבאומות העולם מנסים להבין מאיפה הכוחות האלה זה יוצר קינאה. ואם נעבור לתחומים הנפשיים והמוסריים אז בכלל.

§54בירור המושג "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"

§55בכבוד! סוף סוף איזה שאלה..

§56שאלת התלמיד: המושג "וָחַי בָּהֶם" כמו שהרב הסביר יותר חשוף ומאתגר אצל בני נוער שקשה להם להרגיש את זה. תמיד יש הרגשה כזאת שהאדם מנסה ופתאום יש נפילה והוא מרגיש תסכול. אפשר לראות הרבה אצל הנוער שיש תסכולים מניסיון להגיע למדרגה מסוימת.

§57הרב: אני לא יודע אם רק אצל נוער יש תחושה של חנק ותסכול מעולם של מצוות. אולי זה יותר סוער אצלם כי הרוח יותר סוערת.

§58אבל אני לא חושב שהמענה לזה הוא רק ברמה נקודתית. כלומר, להתחיל לפרק לגורמים כל חוק וכל גזירה ולנסות לרצות את האדם ולומר לו תשמע זה מתאים, זה שייך אליך. אני לא בטוח שזה צריך להיות מקומי. אני חושב שזה תהליך הרבה יותר רחב. אולי הוא קשור גם למושג: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ".

§59כי בשעה שאתה לוקח מצווה כמו 'לא תעשוק שכר שכיר' ואתה מדבר היום על העולם הכלכלי והטכנולוגי - זה מאוד לא פשוט. הריצה אחרי רווחים, המדידה של כל דבר ברמה עסקית האם הוא מרוויח או לא - עלולה לטרף בן אדם. מאיפה הגיע למחוזותינו לקיחת שוחד? הרי התורה אמרה (דברים ט"ז, י"ט): "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים". אני מודיע לך כחכם וגם כצדיק בעיניי, שגם אחרי שהתורה אמרה לי לא לקחת שוחד כי זה מעוור וכו' - אותי זה חונק. כי ששמים את הזרקורים על הרווחים זה מטרף את העולם המוסרי של האדם.

§60אז כשהתורה אומרת (ויקרא י"ט, י"ג): "לֹא תַעֲשֹׁק" היא אומרת שבתוך החיים נמצאת בנפש נקודה יותר עמוקה מהנקודה הרווחית. נכון שאני בעייתי כי אצלי סדר המושגים התערבב ואז המודעות החיצונית הופכת לעיקרית וממילא נשארת הגזרה הא-לוקית או המוסרית - גזרה חונקת. אבל אם הייתי מקשיב לעניין הפנימי של אישיותי יכול להיות שהייתי מברר ששם דווקא החנק זה הרדיפה אחרי הרווח.

§61מודה על האמת ודובר אמת בלבבו

§62צריך להיות פה תהליך של שחרור גדול. נכון, המוסכמות האנושיות לא עובדות ככה היום. הברייתא שאנחנו אומרים בבוקר (תנא דבי אליהו כ"א): "לעולם יהיה אדם ירא שמיים בסתר ובגלוי, מודה על האמת ודובר אמת בלבבו" - בעצם אומרת שלושה דברים. א', שמרכיב ראשון בבניית האמת של בני אדם זה מודה על האמת.

§63מצד שני: "דובר אמת בלבבו" - בלב שלו, בייחודיות שלו, בחופש שלו, בבירור האישי שלו. רגע, אם אני אדגיש את 'דובר אמת בלבבו' אז 'מודה על האמת' זה חנק בשבילי, ואם אני אדגיש את מודה על האמת יותר מדי, אז דובר אמת בלבבו יהיה חנק.

§64על כן בעצם יש פה גם דבר שלישי והוא לברר עם האדם שלא כל דבר נמדד בחיים על פי ההכרעה העכשווית, אלא על פי הגישה.

§65אני חייל בצבא. מהיום הראשון שאני מגיע לטירונות, אני רואה שאני חייב לעשות מה שהמפקד שלי אומר - זה חונק אותי. אחר כך אני שואל את עצמי רגע, התגייסתי ליחידה חשובה מבחינה צבאית, רציתי להיות שם, אני רוצה לבטא את אישיותי, אז מה אני אעשה עם המפקד? אם האדם לא מכריע הכרעה כללית שמבחינתו המערכת הצבאית והיכולת שלו להתאקלם בתוך המערכת הצבאית, זה בעצם להיות ממושמע לשפת המפקד, אז הוא לא צריך שהמפקד ירצה אותו כל דקה. לא, הוא לוקח בחשבון שיהיו מצבים שבהם הוא באמת לא יבין. אבל כיוון שהוא נכנס לתוך מערכת כללית, ועל המערכת הכללית הוא כן מבין שהיא דבר שהוא חיפש אותה, אז הוא מוכן לקבל גם את הפרטים. לכן אני חושב שזה מתח חיובי.

§66אדם נוסע ללימוד במכון. בדרך הוא רואה איזו גינה יפה ומעליה שמיים של תכלת. אז הוא אומר לו, אני אשאר פה קצת, לנפש שלי, מרגוע וחופש וטבעיות וזרימת החיים, וכל המילים שהדור שלנו יודע להנפיק אותם בסדרות. אז הוא חנוק שהוא בא לפה! אדם לא יכול ללמוד תורה עם אנשים שהוא חנוק, זה לא שייך! זה סותר את המילים "וָחַי בָּהֶם". מה ילמדו בפרשת אחרי מות? מה ילמדו את הוויכוח בין הצדוקים לפרושים האם להדליק את הקטורת לפני שנכנסים לבית המקדש, או בתוך המקדש. חבר יקר, מה קורה עם החיים שלך? קטורת תיקח עוד יומיים עד שנגיע לשם, מה קורה היום? מה קורה אם לא תעשוק שכר שכיר?

§67"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" - כתוב שם "וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹקֶיךָ". בכל המצוות אדם צריך להיות ירא מא-לוקים אבל יש כמה שבגללם כתבה התורה את המילים: "וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹקֶיךָ". למה? אומר רש"י: "דבר המסור ללב". מה מסור ללב? אומרים חז"ל שהתורה לא חוששת שאדם יהיה כזה אכזרי, שכשעיוור הולך ברחוב הוא ישים לו מקל. על כן חז"ל אומרים, ברור שהכוונה היא אחרת, ברור שהכוונה היא לעיוור סובייקטיבית. בשפת חז"ל זה מכונה 'סומא בדבר'.

§68מה פירוש? בא אדם לפני יועץ השקעות בבנק ושואל אותו באיזה קרן כדאי להפקיד את הכסף שלו? לפניו שתי אפשרויות: יש קרן מאוד רווחית, אבל הבנק לא מרוויח מזה. ויש קרן שהיא פחות רווחית לאדם, אבל הבנק מרוויח מזה, מה להציע לו? אמר לי יועץ השקעות, שאחרי שלמדנו יחד עם קבוצה את הפסוק הזה, הוא צריך לעזוב את הבנק, להתפטר, כי ההנחיה המקצועית שלו בבנק זה לשרת את הבנק. אתם יודעים, היום המילים 'שירות לקוחות' הכוונה איך הלקוחות משרתים את הסוחרים ואת הבנקים וכו'.

§69אמרתי לו, למה? כתוב "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹקֶיךָ" - אני אציע לך, אתה צריך לתת עצות לכל העשירים, הם היום במצב קשה מאוד, הם עשירון תחתון היום. אדם שלא מתנדב ועוזר עם הכסף שלו הוא בעשירון תחתון. תציע להם איך להיות עשירון עליון - לעזור, להועיל, להתנדב. תן להם עצה, כתוב במדרש עצה הוגנת לאדם, לשומע. אז תיקח את התפקיד שלך, תיקח את הכישרון שלך ותעשה איתו דבר טוב.

§70התורה אומרת באופן כללי: "וָחַי בָּהֶם", היא אומרת שיש בתוך הנפש שתי שכבות. אחת מיידית, חיצונית, רגעית, השנייה יותר עמוקה, יותר פנימית, יותר טהורה. בעצם הציווי "וָחַי בָּהֶם" זה תן משקל יותר משמעותי לנקודה הפנימית ופחות תיגרר אחרי הנקודה החיצונית. לפי זה, גם תחושת החנק, מתי שמרכז הכובד של אישיותי זה החיצוני אז כל הגבלה בחיצוני היא חנק. אבל אם הייתי מבין שמרכז הכובד של האישיות זה הצד הפנימי, אז להפך - כל הגבלה רק משחררת את הצד הפנימי כי היא מאפשרת להשתלט על הגרירה לצד היצרי. אז בעצם זו שאלה איך אדם תופס את החיים. זה אולי מה שהתורה אומרת: "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם".

§71לעבוד את ה' באמת

§72כן. שאלת התלמיד: אנחנו נכנסים לשאלה שאם בן אדם עושה פה עסק - הוא רוצה לדעת איך הוא מרוויח ואיך הוא אחר כך יפרנס את העובדים שלו. אז זה כן נכון שזה נמצא בנפש וצריכים לעבוד עם זה, אבל האדם לא יכול לעשות לאנשים את זה בחינם או במינימום.

§73תשובה: אז בא נראה איך התורה שבכתב והתורה שבעל פה מכוונים אותנו.

§74יש מושג שנקרא הונאה - אסור לקחת רווח של יותר משישית מהעלות של המחיר. עבדנו בהדסים בשדה יעקב. שאלנו את האבא, כמה אתה מוכר לסוכן של ההדסים כל הדס? אז הוא אמר בשקל, והשנה יש לי ויכוח איתם כי הם מוכנים רק 0.75 על כל הדס. שאלנו אותו ובכמה מוכר הסוכן? - 80 שקל. אמרתי, זה עולם מעוות, זה שחיתות. אתה יכול להגיד לי גם הסוכן צריך להתפרנס. בסדר, אז אחד יקבל שני שקלים, השני ימכור בארבע. יש לו שני שקלים, גם הוא ירוויח שני שקלים. אבל איך מארבע הוא הגיע ל-80? זה וְלֹא תוֹנוּ בריבוע.

§75עכשיו אני חושב על זה, אני ממש מצטמרר מזה שאני קונה הדס מסוכן. זאת אומרת שאני שותף בהונאה הזאת. רק נחשוב על כך שכל האנשים המכונים 'דתיים' עם כיפות, זקנים וגרטלים - לא היו קונים ארבעת המינים מהסוכנים האלה. אתה מבין איזה מהפכה הייתה? הם היו מורידים את המחיר עד 10 שקלים. תאורטית זה יכול להיות.

§76וזה הפוך-על-הפוך מהחנק. זאת אומרת, אם היינו משוחררים באמת והיינו אומרים אנחנו לא ניתן ידינו לשערורייה הזאת כי היא סותרת את פרשת קדושים ואת פסוק י"ז בפרק כ"ה בויקרא: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". והיינו מספיק משוחררים באמת כדי להילחם בתופעה הזאת - היינו יכולים להילחם בה.

§77מה אנחנו עושים? בדיוק הפוך. מצליחים לשכנע אותנו שאתרוג בשלש מאות שקל הוא יותר רציני מאתרוג ב-100 שקל, וחגיגה מכאן ולהבא. יש אנשים שמתפרנסים ממכירת ארבעת המינים כל השנה כולה, זה כבר לא פרנסה נורמלית. אתה מדבר על זה שלבן אדם יש חנות או מפעל והוא רוצה פרנסה נורמלית. בסדר, אז אחוז מסוים ברווחים יש ומעבר אליהם הוא לא חורג, ואת היתרה של העשירית הוא יכול לתת. זה מה שיעקב אבינו אומר (בראשית כ"ח, כ"ב): "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". מה הכוונה? אתה בסך הכל נותן עשירית! אבל אם תחוש שכל מה שיש לך זה מאת ה' ולכן אתה נותן עשירית, אז גם את מה שתרוויח ויישאר אצלך יהיה נקי וטהור.

§78דתי?!

§79זה בסך הכל חשבון של החירות שלנו, חשבון של החיים שלנו. להפך, הייתי אומר שהתחושות של החנק נוצרות בגלל המושג הזה שנקרא 'דתי' שמפקיע את כל העולם הנפשי והמוסרי ומשאיר את הכל בדרישה החיצונית, וגם בדרישה החיצונית עם שבע מצוות. אתה לא תמצא חבילת נייר חתוך לשבת שכתוב עליה נעשה במפעל שמשלם משכורות בזמן. לא תמצא. אבל אתה תמצא נעשה במפעל שומר שבת, בלי חשש גניזה. למה? - לא ברור. כי מה היא המילה 'דתי'? לא כתוב 'וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל כל בני ישראל ואמרת אליהם דתיים תהיו' - אין מילה כזאת בתורה. לא בנביאים, לא בכתובים, לא בחז"ל.

§80אם אדם היה מדבר מילה רק אחרי שיש לו חמש חותמות, נו, אתם יודעים איזה איכות סביבה ואוויר נקי היו פה? אבל זה קשה שיקרה, כי אני לוקח את המילה הכי נוחה, חיצונית, לפי שש שבע מצוות, וזהו, גמרנו, אני לא צריך להשתנות. אתה רואה בשנת שמיטה, אוצר בית דין, חנויות, רשתות, הסברות, חוברות, ספרים, הכל ממש נפלא. על מה? שאתה תקנה קילו מלפפונים מערבים, מהמחבלים של עזה, זה קידוש ה' של שומרי שמיטה.

§81יש שמיטת כספים, אותו תוקף הלכתי, שמעת שם משהו? יש מערכות ושיעורים על זה? חוץ ממכון התורה והארץ של ירקות בלי תולעים וגם תורה בלי תולעים, שהתארגנו בשמיטה האחרונה לשמיטת כספים - אין, לא שומעים על זה מילה. זה אותו תוקף הלכתי כמו שמיטת קרקעות. למה?

§82כי יש פתרון. מה הפתרון? - 'היתר פרוזבול'. היתר? מה עם החומרס'? אני יכול להתגבר על היצר הממוני שלי? הרבה יותר קשה מלשמור שמיטת קרקעות. לא מדבר על חקלאים שזה דרישה קשה, אבל הצרכן בח' ובכ' - מה הוא קונה בחנות א' ולא בחנות ב'? מה אכפת לו? הוא לא משתנה בכלל. בשמיטת כספים אדם צריך לעשות פרוזבול כדי להלוות. עם כל הרווחים שהוא עשה במסגרת הפרנסה שלו, הוא צריך להלוות בלי ריבית. אתם מבינים איזה מהפכה זאת? פרופסורים חילוניים לכלכלה אמרו, אם אתם הייתם מצליחים לעשות שמיטת כספים כראוי הייתם הופכים את כל החברה הישראלית. מי היה מרגיש חנק בתורה כזאת?

§83אלא כיוון שאני ממציא שהמושג שהתורה דורשת ממני זה 30,000 איסורים בתחום העריות, שכחתי בכלל את הפסוק "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם". ממילא נשארתי צמוד למושג הזה הדתי, וזה עבירה בתוך עבירה בתוך עבירה, או שטחיות בתוך שטחיות בתוך שטחיות. זה הכל המצאה שלנו. שהתורה בדברים (ל"ב, מ"ז) אומרת: "כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם" חז"ל דורשים בירושלמי בפאה (פ"א ה"א): אם ריק הוא זה מכם.

§84הגמרא במסכת חולין בדף מ"ד ע"ב אומרת שאם אתה רוצה לדעת מי תלמיד חכם אל תסתכל על חיצוניותו. תסתכל על דבר אחד - האם הוא מסוגל לפסול את ממונו? זאת אומרת, האם יכולה להיות לו תחושה ששני השקל האלה או המיליון שקל האלה לא שלי ולהוציא אותם ממנו. אז תדע לך - זה תלמיד חכם אמיתי.

§85לחבר שלושה עולמות

§86לפי תלמידי הגר"א פרשת קדושים מחברת שלושה עולמות. אחרי כל הפירוט של הקדושה בפרק י"ט מופיע בפסוק כ"ג: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כׇּל עֵץ מַאֲכָל" - לטעת עצים. תלמידי הגר"א היו מחברים את שלושת הקדושות: קדושת עם ישראל, קדושת הפרט - וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (הקדושה המוסרית-האחדותית) וקדושת הארץ.

§87בספר דורש לציון היו אומרים תלמידי הגר"א שהכל מחובר. כלומר, קדושת הארץ, קדושת האדם וקדושת ישראל - זה הכל ביחד, אין ניתוקים ביניהם. האיחוד ליישוב את ארץ ישראל הוא גורם גדול להביא אהבה בין איש לרעהו. גם התחום החברתי וגם התחום הלאומי וגם התחום של ארץ ישראל וגם התחום של עם ישראל אמורים להיות מחוברים יחד באותה פרשה של קדושה.

§88הרב עוזי קלכהיים זצ"ל (שיום הזיכרון שלו בט' באייר) היה תלמיד חכם שנפטר צעיר ועסק הרבה במשנתו של הרב קוק. הוא יצר יצירות נפלאות, הוא עסק בפירוש הרעיונות של הרב קוק לראשי חודשים. לרב קוק יש שלוש סדרות שנקראות 'מגד ירחים' - על כל חודש משפט-שניים. הרב עוזי פירש אותם בספר (יש גם צילום מתוך מאמר שלו בשנת תשכ"ו, שנה לפני מלחמת ששת הימים).

§89חלק ממגד ירחים על חודש אייר כשהאמרה של הרב קוק קשורה לגבורה והרב עוזי מפרט אותה, לומד אותה. וכאן יש חלק מסוים בדיוק על מה שדיברנו קודם, לכן אני מסכם בזה. הוא אומר: "שכחת רוח ישראל המקורית הביאה לירידה נוספת לחיקוי תרבויות זרות ורדיפה אחרי הבלי דמיונות". זאת אומרת שאני שוכח מה אני אז אני אחפש את המזון שלי בכל מיני מקומות שלא מתאימים לי באמת.

§90אבל הוא מוסיף בעקבות דברי הרב זצ"ל בספר עקבי הצאן: "אבותינו אלה אשר בימי עוזם וגבורתם הפוליטית עזבו את צור ישעם והלכו אחרי ההבל ויהבלו, חלק ממלכי יהודה וישראל, כיוון שנתעלם מהם ערכה הפנימי של כללות האומה, לא עסקו בכיבוש הארצות, לא השתדלו להגדיל ממשלתם כי ניטל מהם זיו החיים האידיאלי המחייה את האומה ועוזרה בגבורה. ונתעלמה מהם המטרה המוסרית הגבוהה הנמצאת בגדולתם של ישראל בעולם" - כל הסטיות האלה היום, כל הסחת הדעת לוויכוחים של ימין ושמאל - זה ממש המצאה נוחה להרבה אנשים שמכנים את המחנות בכל מיני שמות כדי בעיקר להבדיל אותם חיצונית. אבל בעצם העניין המוסרי הוא חלק מהעניין הלאומי והעניין הלאומי הוא חלק מהעניין המוסרי, זה שלי נוח להסתתר מאחורי איזה קטלוג מסוים כי זה דורש ממני פחות שינוי - זה בעיה שלי, לא צריך לכפות על האמת את הצמצום הזה.

§91ואז הרב עוזי ממשיך ואומר: "שעומעמה בישראל הכרת הרוח המקורית היטשטשה, ירדה הגבורה הלאומית בגדולתה ואז שוקעת הממלכה הישראלית, כי לא מבינים את המטרה המוסרית הגדולה של ישראל, ואז גם העמדה המעשית הלאומית נחלשת". זה ברור שהכוח שלנו היום מול אמריקה ואירופה מצד אחד ואיראן וסוריה ועיראק ומצרים מצד שני, והערבים שעדיין חיים בתוכנו הנקראים בשמות כאלה ואחרים ושולחים ידם בטרור - זה ברור שבכל המאבקים האלה נצטרך לחדש ולבנות שתי מערכות.

§92בוודאי נצטרך את המערכת המעשית, הצבאית, האזרחית, היישובית, הקהילתית, המדינית - בוודאי. אבל כל זה צריך להיות מתוך בניית רוח ישראלית מקורית - נפש מוסרית אמיצה.

§93הפטרת הפרשיות

§94הנבואה של עמוס שהיא לפי חלק מהמנהגים ההפטרה של אחרי מות קדושים באמת מתארת מצד אחד את המצבים שבהם יכול להיות שישראל נופלים, ואז יש טהרה א-לוקית שהקב"ה שולח אלינו, אבל הוא אומר (ט', ח'): "אֶפֶס כִּי לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב".

§95"יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה" - טלטלות גדולות כן. ואז הוא אומר, זה בעצם מה ששאל רב נחמן את רבי יצחק בגמרא בסנהדרין צ"ו-צ"ז: 'מתי יבוא בר נפלי?' אומר לו: 'מי זה בר נפלי?' - 'זה שכתוב עליו המשיח'. 'למה אתה קורא לו נפלי?' אז הוא אומר: 'בגלל הפסוק הזה מפרק ט' פס' י"א: "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת". 'נפלי' מלשון נפילה, לא מלשון נפל. "שאלמלא נפלתי לא קמתי" - זה מה שהמדרש אומר בילקוט שמעוני על הפסוק במיכה - "אם לא נפלתי קמתי".

§96ומסיים הנביא את הפסוק: "וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם". מכאן הנביא ממשיך: "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת" - נשמה זה לשון כפולה. זה מצד אחד שממה, הערים הם חרבות וצריך לבנות אותם, ומצד שני, מכוח מה בונים אותם? מכוח נשמה. "נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ" - זאת נבואת ישעיהו (מ"ב, ה').

§97לכן אולי ככל שיותר מעמיקים במושג: "וָחַי בָּהֶם" ומתמלאים ממנו כוחות בסדר הנשמות - יש גם יותר כוח לחבר את קדושת הארץ, קדושת האדם ואת קדושת העם ולחפש יראת א-לוקים בדבר המסור ללב וממילא לא בתחושה חלילה של החנק, אלא להפך - חופש אמיתי.