להתחבר למקור מים חיים

§1מעובד על פי שיעורי הרב אלישע וישליצקי זצ"ל

§2נִקְמַת ה' ונִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

§3יש בירור שכולל כמה וכמה נקודות, שאולי דווקא בשנים האחרונות יותר קשה להבין אותם, ומצד שני יותר מתאים ויותר קל להבין אותם. כאשר התורה מדברת על מושג הנקמה - ההגדרה מתחלקת לשני חלקים (ל"א א'-ב'): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". חלק אחד בו א-לוקים מגדיר נקמת בני ישראל.

§4החלק השני בפסוק הבא: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר" - וכדרכו של משה, הוא חוזר על דברי א-לוקים, והוא הצינור להופעת הציווי הא-לוקי. מה החזרה אומרת? "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא" - זאת בעצם הפעולה, השיטה, להוציא לפועל את הציווי הא-לוקי. עד כאן זה בעצם המשך של הפסוק הקודם.

§5מה המגמה? "וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן". א-לוקים אומר נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ובני ישראל אומרים נִקְמַת ה'. מפני שמושג הנקמה הוא לא מושג כוחני, הנקמה היא לא תגובה מול משהו שראינו או סבלנו ואנחנו מחזירים. מושג הנקמה - המקור שלו מקור א-לוקי (תהילים צ"ד א'): "אֵ-ל נְקָמוֹת ה' אֵ-ל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ".

§6וכמו שכתוב בפרק א' בספר נחום - הנקמה היא נקמה מיוחדת להנהגה א-לוקית. במה? אומר המדרש בשוחר טוב בתהילים (שם) מפני שאצל בשר ודם, הכעס - שולט בו ואילו בנקמה הא-לוקית - א-לוקים הוא זה ששולט בכעס. זאת אומרת שלא מדובר בתגובה כוחנית המבטאת שנאה, אלא בבירור א-לוקי.

§7ובהקשר הזה מול מדין: הם בקיומם מזיקים, משחיתים את האוויר ומקלקלים את המציאות המוסרית. אז אתם ישראל שליחים בידי ההנהגה הא-לוקית לפעול את הפעולה המוסרית המתקנת בזה שתלחמו במדין. כיוון שישראל הם האחראים על בירור המוסר בעולם, א-לוקים, הנותן להם כוח לעשות חיל, הוא מגדיר: תנקמו את נקמתכם. אבל ישראל לא יכולים להגיד את זה.

§8הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם - להחלץ מהפרטיות

§9מה מניע אותם? - לפעול את הנקמה הא-לוקית. ההשלכה להגדרה הזאת היא מילה אחת שמלווה גם את הפרקים האלה וגם במהלך ההיסטוריה היהודית ועד ימינו. כשבימינו יש טלטלה במילה הזאת, היא כבר לא פשוטה ומובנת, המילה: "הֵחָלְצוּ".

§10מה פירוש "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם"? חלוץ זה כוח שהוא בראש היחידה, בראש המחנה. איך לפרש "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם" לאור העניין הזה? - יש כמות מסוימת של ישראל ומתוכם ניקח כוח, נקרא לו לצורך העניין סיירת ואלו יהיו החלוצים מתוך כל הציבור כולו.

§11אומר הרבי מקוצק: אל תישאר כמותי, אל תישאר מסגרתי. קח את המילה "מֵאִתְּכֶם" ותברר דרכה ממה צריך להיחלץ. ותגלה שאם תישארו בפרטיותכם - לא תוכלו לנקום נקמה אמיתית במדין אלא זה שוב יחזור להיות כוחני ועם משקעים. אבל אם תחלצו מהפרטיות שלכם ותהיו מוכנים להתמסר לנקמה הא-לוקית, אז אתם עושים פעולה אמיתית.

§12גדול החלוצים והמוסרים את הנפש על הנקמה הא-לוקית זה משה רבנו. למה? מה אומר רש"י על פי המדרש? הרי ההנהגה הא-לוקית הגדירה הגדרה ברורה ולא הותירה מקום לספקות. מה כתוב? "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" - כלומר, כשאתה מסיים את מלחמת מדין, אתה גומר את חייך. הווה אומר - אם תמשוך זמן ותגיד בכל מיני אמתלות שזה לא העיתוי - תרוויח עוד זמן לחיות. אבל אם אתה מסור כולך לנקמה א-לוקית, וא-לוקים בירר שעכשיו זאת המגמה, זאת המשימה המוטלת עליך, אז מה פירוש שאתה תעכב את המשימה בגלל שאתה רוצה לחיות? בגלל מה אתה רוצה לחיות? - בשביל למלא את המשימה הא-לוקית.

§13בבבלי ובירושלמי (בפרק הראשון בקידושין) מתוארים סיפורים מאוד מיוחדים על רבי טרפון. כאשר אימו של רבי טרפון רצתה לרדת מהמיטה - רבי טרפון התכופף והיא נעמדה עליו כדי לרדת, וכאשר היא רצתה לעלות למיטה - היא עלתה עליו. חכמים אומרים לו: עוד לא הגעת לחצי כיבוד הורים. בירושלמי במסכת קידושין, התיאור הוא אחר. הסנדל של האמא נפסק בחצר בשבת. איך היא תחזור הביתה? - רבי טרפון שם את הידיים שלו על האדמה, והיא דרכה על הידיים וכך היא לא נחבלת.

§14לימים חלה רבי טרפון במצב מסוכן ונכנסו חכמים לבקרו. אמרה להם האמא: תראו, רבי טרפון בני, איזה כיבוד הורים הוא עושה - משהו נפלא. ואז חכמים אומרים: עוד לא הגיע לחצי כיבוד הורים.

§15שואל הרב סולובייצ'יק: עניין ביקור חולים זה להרבות זכויות, להרבות תפילות - איזה מין ביטוי זה: עוד לא הגיע לחצי כיבוד הורים? עונה הרב סולובייצ'יק: האמא חשבה שהתפקיד של רבי טרפון זה להיות אדם גדול בתורה, אז היא אומרת: עכשיו צריך להרבות זכויות כדי שימשיך בתפקידו. אמרו לה חכמים: אולי את טועה. אולי התפקיד של רבי טרפון זה לכבד הורים, ואם את צודקת שהוא הגיע למעלה כזאת מיוחדת, אז הוא סיים את תפקידו. אז אנחנו נגיד: עוד לא הגיע לחצי כיבוד הורים.

§16זה יסוד השליחות. אתה, משה רבנו, קיבלת חיים בשביל מה? - בשביל משימות. אז עכשיו המשימה המסיימת את פרק שליחותך בעולם הזה היא המשימה של נקמת מדין. אתה לא מחכה רגע. כיוון שמשה רבנו כזה, הוא יכול להגיד להם: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם". משה רבנו בדיוק האיש שמקיים את מה שראינו בפרשה הקודמת (כ"ז, י"ז): "אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וכו'".

§17מה כתוב בהמשך? פסוק ה': "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא". הלשון הזאת, הפועל הזה, צריך בירור. מה הכוונה שכתוב: "וַיִּמָּסְרוּ" - כלומר לא מרצונם. למה? אומר רש"י על פי המדרש: מפני שהם הבינו שאם הם יצאו למלחמה הזאת ויסיימו את המשימה - משה רבנו ימות, והם רצו להרוויח זמן, אז בעל כורחם נמסרו. זאת הייתה ההערכה שלהם, הקרבה שלהם, האהבה שלהם למנהיג אמיתי, למי שאין לו חשבונות, זה היחס אליו.

§18בני גד ובני ראובן

§19מכאן פרשת החלוציות עוברת לסוגיה הרבה יותר מורכבת - סוגיית בני גד ובני ראובן. בעצם, הם אומרים אמירה מאוד פשוטה: היו מלחמות מול סיחון ועוג בעבר הירדן המזרחי והשטח שם הוא שטח טוב למקנה והם מבקשים ממשה שיתן להם את השטח הזה ושם הם יחיו.

§20משה רבנו נמצא בגובה של: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם". והוא אומר להם: מה חשבתם? עכשיו גמרנו את ההתמודדות עם חטא המרגלים. 40 שנה הלכנו במדבר, כל הגברים מעל גיל 20 מתו. עכשיו אתם רוצים להחזיר את הגלגל אחורנית? אתם רוצים להניא את לב אחיכם שלא ישתתף במלחמה על ארץ ישראל? והם, כתוצאה מהבירור הזה, מהביקורת הזאת, אומרים: לא, אנחנו רוצים להיכנס לארץ, רוצים להילחם.

§21אומר משה רבנו (ל"ב, כ'): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה" - משה רבנו שיטתי, כיוון שאמר: "נִקְמַת ה'", הוא גם אומר שמגמת ההיחלצות היא להיות חלק מצבא ההגנה לישראל.

§22יש לצבא ההגנה לישראל חולשות - הוא לא מוסרי מספיק, ולכן הוא לא מגן על שדרות. הוא לא מוסרי מספיק, ולכן הוא מגרש יהודים ומחריב את בתיהם. הוא לא מוסרי מספיק, ולכן הוא לא מוחק את הרשעות בלבנון ובעזה. ועל כן מה? - לא תשרת בצבא? אז זאת אומרת שהצבא שייך למי שמכונה ראש ממשלה, למי שמכונה שר ביטחון, למי שמכונה רמטכ"ל.

§23אתה תיכנס לפרשת מטות, אתה חייב שניים מקרא ואחד תרגום. תקרא, מה כתוב פה? "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם", לְמָה? - למלחמה. אתם בני גד ובני ראובן חלוצים. של מה? אומרת התורה להחלץ לפני ה' למלחמה. זאת לא מלחמה פרטית של מישהו, זאת לא מלחמה של ממסד. אז איך אתה יכול שלא להחלץ? אלא אם כן הרוחניות שלך היא פרטית ואתה לא מבין מה זה אומה, ואתה לא מבין מה זה (י', ל"ה): "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ".

§24זה אומר שאתה מסכים לכל חולשה? זה אומר שאתה מחבק את השלילה? - מה פתאום. יש לך ביקורת נוקבת, ואתה בשום אופן לא משעבד את המוסר שלך, את האמונה שלך ואת החלוציות שלך לאותן חולשות. אבל תחלץ, תהיה חלוץ.

§25וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל

§26"וְעָבַר לָכֶם כׇּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'". כמה זה קשה להיות נקיים מה', כמה זה קשה להיות נקיים מישראל. והביטוי בדברי חז"ל בירושלמי בשקלים, שזאת משימה. לא סתם האמירה שלנו: נמצא חן בעיני א-לוקים ואדם.

§27אבל, אבל גדול, השאלה היא מה משעבד את מה. אתה רוצה למצוא חן בעיני אדם, אז אולי אל תהיה חלוץ. אולי יהיה דור שבו מושג החלוציות יהיה כמעט שם גנאי, כמו התנחלות. אז אתה רוצה למצוא חן בעיני אנשים, אתה רוצה לחיות עם הקידמה, אתה רוצה להתאים לתרבות? - לא, "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה'". אַמַּת הַמִּדָּה, הסרגל - לא מתחיל מהאדם. האדם הוא שליח, האדם הוא כלי, כלי חשוב, הוא לא בעל הבית. בעל הבית זה ריבונו של עולם, הוא מברר את המשימות ואת האחריות המוסרית. אתה תוציא מן הכוח אל הפועל.

§28ועל כן, הצורך להיות נקי גם מה' וגם מישראל, הכוונה לעשות מאמץ שלא יחשדו בך. אבל אתה לא משתעבד לאף אחד במאמץ הזה, אתה בן חורין אמיתי הפועל לפי הסדר הזה: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל".

§29אומר משה רבנו: "וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם". זה הדיון - החטא הוא חטא לה'. המשימה לכבוש את ארץ ישראל היא לא משימה אנושית. כמו שראינו בחטא המרגלים - לבני אדם יש אוסף של סברות למה לא להיכנס לארץ. למה אין סיכוי, ולמה קשה, ולמה יש ייסורים.

§30אבל כלב אומר (י"ד, ח'): "אִם חָפֵץ בָּנוּ ה'". אור החיים הקדוש מסביר שכלב אמר: "אִם" רק כדי לא להכביד עליהם. אבל הגדרתנו ליכולת לבצע את המשימה היא לפי השאלה, או יותר מדויק, הקביעה שה' חפץ בנו ומטיל עלינו משימות ונותן את הכוחות לעמוד בהן. אם תהיה לנו ענווה.

§31אם לא: "חֲטָאתֶם לַה'". בפעם הראשונה שמשה רבנו מתמודד עם טענת בני גד ובני ראובן הוא אומר להם (ל"ב, י"ד): "תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים" - התרבות היא ריבוי, ריבוי כוחות החיים. ריבוי כוחות החיים מעמיד אתגר כפול ומכופל בשאלה מי בעל הבית. אם בעל הבית אמר להיכנס לארץ - אל תעמדו נגדו, אל תמאסו בדבריו, אל תנאצו את רצון ה', כמו הביטויים בפרק י"ג.

§32להיות חלוצים כל החיים

§33ממשיכה התורה ואומרת (פסוק כ"ה): "וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה". מה הפשר הסגנון הזה? "טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכׇל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד. וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כׇּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר".

§34יש פה שני חלקים, ושם ה' סוף סוף בפיהם על החלק השני, חלק המלחמה. אבל תגידו בני גד ובני ראובן, מה מניע אתכם? מה רמת השיקולים שלכם? מה רמת סדרי העדיפויות שלכם במשימה הראשונה, שאותה אמרתם קודם? מה זה: "עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה"? "טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכׇל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד" - ולשם אתם רוצים לחזור. למה במשימה הזאת אין שם ה'?

§35שנים אחר כך, בני גד ובני ראובן השתתפו במלחמה, חיל חלוץ, 14 שנים, ירושה, חלוקה, הם עושים את כל המוטל עליהם. עומדים בתנאים ומקבלים את הנחלה בעבר הירדן, מגדלים את המקנה וחיים טוב. יום אחד הם שומעים בערוץ אחד, בערוץ שתיים, בערוץ 10 שיש מלחמה נגד כנען, נגד יבין, נגד סיסרא. אבל הם שומעים עוד דבר, הדבר השני מחריש את האוזניים שלהם. הם שומעים שריקות של עדרים.

§36על זה אומרת להם דבורה הנביאה (שופטים ה', ט"ז): "לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם"? מה זה מִּשְׁפְּתַיִם? - זה גדרות צאן, כמו שהפסוק ממשיך ואומר: "לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים".

§37היית חלוץ. יכול להיות שהמדים וכלי הנשק עוד יש לך בבית. למה אתה לא בא? יש מלחמה. מה חשבת? 14 שנה הקרבת, מספיק. ומי יהיה חלוץ? זה לא באחריותך? אומרת שירת דבורה: "יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל". רוב המפרשים אומרים: "יִבְחַר" - חלילה עם ישראל בוחר אלוהים חדשים, אלילים ואז מתחילות צרות, ואז מגיעה המלחמה.

§38המלבי"ם אומר: שא-לוקים בוחר לוחמים חדשים. למה? בגלל: "מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל" - מסביר המלבי"ם ומוכיח על פי פסוקים ביהושע, שכמות החלוצים משבט גד ובני ראובן היו 40,000 ומכיוון שהם לא באו למלחמה, היה א-לוקים צריך לבחור לוחמים חדשים מזבולון ומנפתלי.

§39המילים: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" בעצם חותרות לעוד חוליה - האם אתם נקיים בעיני עצמכם? זאת אומרת, למה יש לכם חלוציות? אם זה מותנה במקנה אז זאת אהבה שתלויה בדבר, וכשבטל הדבר - בטלה האהבה. קיבלתם מקנה אז נגמרה החלוציות. ואז גם כשבני גד וראובן שומעים שיש מלחמה בכנען ויבין וסיסרא מתקיפים - הם נשארים עם העדרים שלהם.

§40בדור שלנו, איזה מניע יכול להיות לחלוציות? מקום כמו שדרות היה צריך להיות מוצף כל יום באלפי אנשים שבאים לראות את הפלא הזה - יש שם חלוצים וחלוציות, ילדים, נשים, גברים. לבוא לראות את הדבר הזה ולשים כתף. אבל יש שריקות עדרים - כל מיני סוגים של שריקות, חלקם רוחניות, חלקם חומריות, חלקם נפשיות.

§41זה הבירור. יש תביעה ל:"הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם" ואמר לנו הרבי מקוצק: שאפשר שהפרטיות לא תחנוק את מושג החלוציות. אבל אם יושבים בין המשפתיים ושומעים שריקות עדרים, וזה בעצם היה הבסיס לחלוציות קודם - אז בטל דבר, בטלה חלוציות.

§42וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ

§43ואולי אדרבה, בסוגיה הזאת של היחס לארץ ישראל והיחס לחלוציות, בעצם מתבררת לא רק הסוגיה הלאומית אלא גם הסוגיה הנפשית. מה בעצם התהליך שבונה את האדם והוא נקרא חלוציות? ולמה אדם בלי חלוציות הוא לא אדם, חסר בו, הוא מנוון בחלק מהכוחות שלו? הוא לא בהכרח יודע את זה, הוא לא בהכרח יסכים לזה. אבל זה חלק מהבירור שלנו.

§44באמת, סוגיית בני גד ובני ראובן הופכת להיות בפרק ל"ג בספר במדבר לסוגיה יותר רחבה. אחרי כל פרשת המסעות אומרת התורה (ל"ג, נ'-נ"ב): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כׇּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כׇּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כׇּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כׇּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ".

§45נזכור ולא נשכח שאמרה לנו התורה בנקמה שהנקמה היא נקמת ה' - נקמה נקייה ומתוקנת. ועל כן פסוק נ"ג אומר: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ".

§46לשבת בארץ זה לשבת בגוש קטיף, בשדרות, בחומש ובעכו. מה זה: "וְהוֹרַשְׁתֶּם"? איך יורשים ארץ? רושמים בטאבו? אומר הרמב"ן בספר המצוות: מצוות "וְהוֹרַשְׁתֶּם" פירושה (עשה ד'): "ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" - מצוות ההורשה היא מצוות הבעלות על הארץ.

§47אומר הרמב"ם בספר המצוות, שבארץ התרכזו גדולי עובדי עבודה זרה בעולם ברמה לאומית, ברמה של עמים ותפקידנו לבער עבודה זרה מן העולם. הציווי מכוון: "וְאִבַּדְתֶּם אֵת כׇּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כׇּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כׇּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ". יש היום צלמים ופסלים, איפה לשבור אותם? יש אליל אחד שאני לא יכול לשבור אותו, והוא לא נמצא לא אצל האירופאים, האמריקאים או הערבים, הוא נמצא בתוך הלב שלי.

§48אומר מדרש ספרי (בהעלותך) שמלחמת גוג ומגוג נקראת: אויב בלב. המידות המקולקלות. סוגיית החלוציות היא המלחמה בגאווה, באלילות של הגאווה.

§49דינרי הזהב של רשב"י

§50בבית המדרש של רשב"י מתבררת סוגיית החלוציות, מתבררת השאלה המוסרית מה מוטל עלינו בירושת הארץ - למה הגענו לפה? למה צריך להילחם למענה? אומר המדרש: "מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר. והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ".

§51יהיו הרבה דרשות בדפי פרשת שבוע של השבת על: "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ", "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ". וליד הדרשה ומתחתיה יהיו פרסומות לנסוע לאיטליה, להולנד ולטורקיה.

§52איך זה? אם אדם צריך לנסוע לאיזו שליחות ואין ברירה - הוא מתייעץ עם פוסקי הלכה, בסדר. אבל הם היו מבקשים לצאת לחוץ לארץ! ועוד בבית המדרש של רשב"י?! הרי ראש בית המדרש בעצמו, ראש הישיבה, הרב הגדול, עוז ומגדול אמר (מגילה כט ע"א): "...שבכל מקום שגלו שכינה עמהן". שכינה בגלות, מה אתה הולך לחפש שם? - כסף, מקנה, כבוד, תארים - מה שחוץ לארץ יודעת לספק. מה אכפת לך הכסף? אתה תלמיד בבית המדרש של רשב"י, כולך רוחניות.

§53הדבר השלישי: בתוך בית המדרש של רשב"י יש קנאה. נגיד כבר הרמת את הראש מהספר, הסתכלת על הזולת וראית אותו חוזר מחוץ לארץ עם כסף, מה אתה מקנא בו? למה כסף זה עניין לקנאה?

§54אומר המדרש: "וידע רבי שמעון" - הוא הבין. "והוציאן לבקעה אחת של פני מרון". 'ואמר לבקעה, תתמלאי דינרי זהב' - לא כתוב פה, כתוב: "ונתפלל ואמר: בקעה בקעה מלאי דינרי זהב". איך המילה הזאת שאומרים היום לאדם גדול, מקובל א-לוקי, מלובן בניסים: 'ברך אותי'. מה זה 'ברך אותי'? לבשר ודם יש כוח לברך? המדרש אומר שרשב"י התפלל - יש כתובת לתפילה - היחידי, הפועל טוב בעולם, א-לוקים.

§55"ונתפלל ואמר: בקעה בקעה מלאי דינרי זהב. התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן" - כל הבקעה התמלאה. "אמר להם: 'אם זהב אתם מבקשים הרי זהב, טלו לכם'. אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עוה"ב הוא נוטל שאין מתן שכר התורה אלא לעוה"ב הוי (משלי ל"א, כ"ה): "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן".

§56אם רשב"י חושב שדינרי זהב הם שליליים אז שלא יגיד לקחת אותם. ואם הם לא שליליים, אז למה הפסידו את העולם הבא?

§57דבר נוסף: אתם צדיקים, אם היה מעמיד אותכם בניסיון הזה, הייתם עומדים בו. אני אומר לכם על עצמי: אם היה רשב"י אומר לי, תשמע, יש פה בקעה מלאה דינרי זהב, ואם אתה לוקח עכשיו, אתה מפסיד את העולם הבא. אני אומר לכם, הייתי לוקח את הדינרי זהב. קודם כל, זה בכשרות הרשב"י. שנית, הייתי אומר לעצמי שבעולם הבא נסתדר.

§58- שלוש מתנות טובות

§59מה רשב"י רוצה מהחיים שלהם? מה זה עולם הבא? רשב"י עצמו אומר בגמרא בברכות (ה ע"א): "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין". תורה על ידי ייסורים - להגיד משפט כזה היום בעולם המודרני, זה כנראה אין לזה מילה בעברית, זה לא רלוונטי.

§60מי מוכן להתייסר בשביל משהו היום? תעשה קיצורי דרך, תעשה הנחות, תמצא חן בעיני התלמידים, תקרב אותם, תדבר בלשון שלהם, תקטין את התנ"ך לפי גובה העיניים שלהם, רק תמצא חן בעיניהם. מה זה תורה ע"י ייסורים?

§61דבר שני: ארץ ישראל נקנית בייסורים. כשהתורה בפרק ח' בדברים אומרת (פסוק ה'): "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱ-לֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ", וסמוך לכך אומרת (פסוק ז'): "כִּי ה' אֱ-לֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה" - אז ארץ ישראל נקנית בייסורים.

§62דבר שלישי שנקנה בייסורים אומר רשב"י: עולם הבא. מאיפה יודעים? פסוק במשלי פרק ו' (פסוק כ"ג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". מה זה עולם הבא? אומר הריטב"א בספר הזיכרון שהעולם הבא בתוך העולם הזה היא השבת.

§63אתה עובד שישה ימים ומגיע לשישי בצהריים כמו סמרטוט, אתה כבר לא יכול לעמוד על הרגליים. חכה אחי בסבלנות עוד כמה שעות עד שבת - אתה פוגש את אותו סמרטוט בן אדם חדש מלא כוחות. מאיפה? מעצמו? א-לוקים נותן נשמה יתרה בשבת.

§64עד כדי כך שריש לקיש אומר שאי אפשר בלי הבשמים במוצאי שבת (תענית כז ע"ב): "(שמות ל"א, י"ז) 'שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ' - כיון ששבת וי אבדה נפש". מה נעשה במוצאי שבת בלי הנשמה היתרה שהייתה בשבת? שבת היא עולם הבא בתוך עולם הזה. ארץ ישראל היא עולם הבא בתוך העולם הזה.

§65אם ככה, אומר להם רשב"י שהבעיה איננה דינרי זהב, הם באמת לא פסולים. אבל מה יקבע את מה? אם דינרי זהב יקבעו מה חשוב - תצאו לחוץ לארץ. אם דינרי זהב יקבעו מה חשוב - תקנאו.

§66אבל שלמה המלך אומר בספר משלי (י"ד, ל'): שקנאה היא רקב עצמות, היא משגעת את האדם מבחינה נפשית. המשנה באבות אומרת (ד', כ"א): "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". בעולם המודרני נחשב הדבר הפוך, מי שיש לו קנאה ותאווה וכבוד נמצא בפנים. אבל יחסית למושגים של עולם פנימי - הוא יוצא מן העולם, הוא לא מסוגל להיות חלוץ. הוא יחשוב על מקנה, הוא יחשוב על שריקות עדרים.

§67אומר להם רשב"י: אתם מפסידים את היכולת הפנימית שלכם לחיות את העולם הבא בתוך העולם הזה. להיות עם שאר רוח, להיות עם אצילות - את זה אתם מפסידים. לכן באופן כללי תיקחו אחר כך דינרי זהב, לא נורא. אבל עכשיו הבירור מה מוליד את מה - העולם הזה מוליד את העולם הבא, או העולם הבא מוליד את העולם הזה.

§68לקחה השפה החיצונית המודרנית את אחת המילים האצילות ביותר: תכלית, מטרה, יעד, מגמה, וקראה למילה הזאת: ת'כלס - עכשיו, כאן, מיד, מבריק, ממשי, מוחשי.

§69אמרה התורה לפני הכניסה לארץ (דברים ד', ט"ו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" - והמשך הפסוק ברור: אל תעשו פסל, אל תעשו תמונה, אל תמחישו כל דבר רוחני. לא כל דבר אפשר לצייר, לא כל דבר אפשר לצלם. "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" - אל תהפכו דינרי זהב להיות המחליטים, תהפכו דינרי זהב להיות כלים. לפרק זמן מסוים בני גד ובני ראובן הסכימו עם זה אבל כנראה זה לא היה מספיק מוחלט, זה לא היה מספיק טהור.

§70שִׁמְעוּ דְבַר ה'

§71מה אומר הנביא ירמיהו בהפטרה של השבת? אחרי הגודל של (ב', ג'): "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה". אומר הנביא ירמיהו בפסוק הבא: "שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" - הסוגיה שהולכת להתברר היא בכל הרמות, בכל המישורים, כולל חיי היחיד, כולל חיי הציבור, כולל חיי המשפחה.

§72מה אומר הנביא ירמיהו? "כֹּה אָמַר ה' מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ". שלושה דברים כתובים כאן. אולי הפנימי שבהם אלו המילים: "כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי" - הנביא לא שואל אותם למה לא קיימתם מצוות. לא בגלל שמצוות זה לא חשוב, אלא כי יש שורש למצוות - האם מתקרבים או מתרחקים. אומר הנביא: "מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל"? איזה סגנון זה? מי יעלה על דעתו שנמצא עוול במגמה ובכוח הא-לוקי.

§73הדבר השלישי: "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל". אמר קהלת שהכל הבלים. אבל הבל זה תלוי מאוד בשאלה מה עושים איתו. האם (קהלת י"ב, י"ג): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱ-לֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם", או שהכל תלוי בסברות של בני אדם.

§74ממשיך הנביא: "וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם". "אַיֵּה ה'" - אדם צמא רוצה לשתות - תלוי לְמַה הוא צמא. הוא רוצה לשתות רק שתייה כשרה. אבל אם אתה צמא באופן אמיתי - אל תסתפק בפתרונות מלאכותיים. אם אתה צמא לפגוש את רצונו של א-לוקים כל הזמן תשאל: "אַיֵּה ה'".

§75לאן זה מגיע? לפסוק הבא, פסוק ח': "הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ". מה זה: "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי"? מה עושה אדם תופס תורה אם הוא לא יודע את ה'? - הוא תופס את התורה בחיצוניותה.

§76ואם הנביא גם היה תופס את התורה בחיצוניותה אז הוא היה אומר להם: למה אתם לא מקיימים מצוות? למה אתם לא עושים את המעשים? אבל לא את זה הנביא אמר, הנביא אמר: "מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל", הנביא שאל למה הם מתרחקים. מה שורש העניין? אומר הנביא, בוא נעשה סקר, מדגמים, אצל אומות העולם: "הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱ-לֹקִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל".

§77מְקוֹר מַיִם חַיִּים

§78ממשיך הנביא: "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם". זה עומק הבירור - "עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים". זה עומק הבירור בשאלת החלוציות.

§79יש דורות שהמשימה המוחלטת, הכללית, ביטלה את המקום של הפרט. אולי היום צריך ללכת מהפרט אל הכלל, לא לדלג על הפרט. להגיד לו ולברר איתו את הסוגיה הזאת: "מְקוֹר מַיִם חַיִּים". ואולי כתוצאה מכך לברר שהחלוציות היא בעצם נקודת החיים היותר אמיתית, היותר מתאימה לנשמה.

§80תופסי התורה עסקו באותיות, עסקו בהישגים רוחניים ולא בבירור איך התורה היא מקור מים חיים. אז אחרים שלא היו תופסי תורה - היו להם טעויות אחרות.

§81על מה חרב בית ראשון? אומרת הגמרא (בבא מציעא פה ע"ב): "שלא ברכו בתורה תחילה" - כלומר לא נכנסו לתוך הלימוד מתוך אמונה גדולה בסדר הדברים כפי שאנחנו מברכים בברכות התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו". לפני שה' נותן תורה, הוא נותן נשמה, הוא נותן חיים. והוא מברר שהאופן הנכון לחיות אותם זה ע"י מעשים מסוימים, מחשבות והרגשות מסוימות. אבל לפני הכל - חיים.

§82ולכן אומר הנביא ירמיהו: "מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל" - הרי אני רוצה לתת לכם חיים, אתם לא רוצים לחיות?!

§83אולי זה בעצם חלק מהדברים שהנביא ירמיהו אומר בפרק ג' (י"ד): "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם ה'". ובנו של רבי עקיבא, רבי יהושע בן קרחה, אומר (עבודה זרה ע"ב) ע"פ הפסוק הזה שאפילו מעבודה זרה אפשר לשוב. כמו שאומרת התורה (דברים י"ד, א'): "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱ-לֹקֵיכֶם" - תגלו שאתם בנים.