לפעול עם א-ל

§1וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

§2לקראת ל"ג בעומר יש צורך גדול ללמוד על רבי עקיבא, רשב"י, רבי מאיר ורבי יהודה ברבי אלעאי. כמובן לא מתוך יומרה חלילה להגיד מה אנחנו מבינים על גודל כזה של דמויות, אלא יותר לשאול אותם מה הם היו אומרים ועושים היום. אפילו אדם פשוט מקבל עשרות הודעות היום האם ללכת להפגנה או לא. יש שיקולים כאלה ושיקולים כאלה אז קל וחומר שלאנשים גדולים כמו התנאים יש מה להגיד.

§3מכיוון של"ג בעומר נמצא בתווך בין פסח לשבועות, ובין יום הזיכרון ויום העצמאות ליום ירושלים - כנראה זה לא בכדי. ובאמת גם במישור הנפשי האישי, וגם הדברים שבין אדם לחברו, גם בתוך המשפחה גם בתוך האומה - יש בתקופה הזאת דברים שמתלבנים ומתבררים, כמו בתקופה של התנאים - גם בתקופה שלנו.

§4אני חושב אולי להתחיל בדברים שבעצם הם אולי השורש של התקופה. כאשר התורה בפרשת השבוע מדברת על (ויקרא כ"ב, כ"ז): "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ". אחר כך התורה אומרת: "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ".

§5מיד בפסוק אח"כ בפסוק ל"ב, התורה אומרת: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" - מצד אחד קידוש ה' ומצד שני חומרת חילול ה'. העניין הזה מעמיד את הפסוק הקודם באור אחר לגמרי. אם היינו קוראים ציווי על שמירת המצוות ועשייתם - הרי אלו דברים ברורים: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'". אבל התורה לא מסתפקת בפסוק הזה אלא מוסיפה לו את פסוק ל"ב - משמע שגם אותה שמירת מצוות, אם היא מתבררת מתוך ההקשר של קידוש ה' או חלילה ההפך ממנו - זה משנה את כל התמונה.

§6את מה שהתורה אומרת "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" היא מקשרת לפסוק הבא והאחרון בפרק: "הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים אֲנִי ה'" - כל מושגי קידוש ה' שנתבעים מאיתנו הם חלק מהאומה, הם חלק ממה שנוצר באותו תהליך של יציאת מצרים. בישראל יש הרבה גילויים של מסירות נפש ומוכנות לקיים "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

§7בת קול מפוצצת בראשי ההרים

§8התקופה של מרד בר כוכבא וכל מה שהיה קשור למאבק על עצמאות ישראל - זה חלק מבירור עוד מראשית יציאת מצרים ועד למיצוי המושג שנקרא שעת השמד, שמדא - כלומר, סכנה לאומית שנגזרת בגלל מערכת הלחצים והאיומים של אומות העולם, במיוחד של רומא. ובישראל מתמודדים נגד רומא - מלחמה בין עשיו ליעקב.

§9סביב הלכות מלכים ומלחמותיהם הרמב"ם עוסק בסוגיית מרד בר כוכבא. הרמב"ם אומר שהאדם צריך לדעת שבמלחמה הוא נלחם על ייחוד ה' (פ"ז, הט"ו): "וידע שעל ייחוד ה' הוא עושה מלחמה". ומשפט לפני כן אומר הרמב"ם: "ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה" - ישען, יאסוף כוח ויצא למלחמה.

§10בהלכה א' בפרק י"א הרמב"ם אומר שמי שלא מאמין במשיח הוא כופר בכל התורה כולה מפני שהתורה כבר העידה ואמרה בספר דברים (ל', ג'-ה'): "וְשָׁב ה' אֱ-לֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ... אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ...". הרמב"ם מוסיף עוד ביטוי ואומר: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו" - כלומר, אדם יכול להגיד 'אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח', אבל זה לא מספיק אלא צריך גם לחכות לביאתו.

§11במקרה או שלא במקרה, בדיוק בפרשה שלנו יש ביטוי מאוד מיוחד שמופיע במדרש (ויקרא רבה על הפסוק 'שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב'): "אמר רבי ירמיה בר רבי אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת על ראשי ההרים" - במקומות הכי גבוהים וברורים. הניסוח שמופיע בירושלמי (שבת לט ע"ב): הוא: "תפוצץ באהלי צדיקים". 'בת קול' זה בדרך כלל ביטוי שלא כולם שומעים אותו, הוא שקט. וכשהיא מפוצצת זה כנראה תקופה שבה הדברים זועקים, הם כבר לא יכולים להיות בחדרי חדרים.

§12מה היא תפוצץ? ממשיך המדרש: "כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו" - המהלך של הגאולה הוא מהלך א-לוקי, הוא לא מתחיל ותלוי בבני אדם. ומצד שני בגלל שהוא מהלך א-לוקי יש לו שליחים. ע"פ הגמרא במסכת בבא בתרא (קיט ע"ב) רצונו של א-לוקים מתגלה בבשר ודם בשני צירים עיקריים: "מגלגלים זכות על ידי זכאי ומגלגלים חובה על ידי חייב".

§13מי פעל עם א-ל

§14נבואות ישעיהו וצפניה (פרקי ב'), נבואת עמוס שנפגוש בסוף הלימוד, נבואת מיכה - כולם מדברים על כך שהתכונה המרכזית שצריכה להשתנות בחבלי משיח היא הגאווה, לתקן אותה ולעקור אותה מהשורש. יהיו כאלה בחבלי משיח שמשימת החיים שלהם תהיה ענווה - "מגלגלים זכות על ידי זכאי". ויהיו כאלה בחבלי משיח שמשימת החיים שלהם תהיה גאווה. זה מה שהמדרש אמר "תפוצץ" - יצוף, יגיע לשיאים שלא הגיעו קודם, ואז הגאווה תעקר - "מגלגלים חובה על ידי חייב".

§15בת קול תפוצץ בראשי הרים ותשאל מי פעל עם א-ל. במסגרת המושג: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" - החיים שלנו אינם פרטיים. הכותרת והמצפן שלהם צריכים להיות "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", להוסיף קידוש שם שמיים, לפעול עם א-ל. אחר כך אומר המדרש: "יבוא ויטול שכרו".

§16מה שכרו? אומר המדרש: "הדא הוא דכתיב (במדבר כ"ג, כ"ג): 'כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל'". מה הכוונה יבוא ויטול שכרו? אומר המדרש: "רוח הקודש אומרת 'מי הקדימני ואשלם'? "אם יש מישהו שמסוגל היה לעשות פעולה מעצמו - אשלם לו והוא יקבל שכר. אומר המדרש כדוגמה, ואחר כך יש המון דוגמאות בהמשך: "מי קילס לפניי עד שלא נתתי לו נשמה?" - נתתי לו נשמה והוא משבח את הקב"ה.

§17כאשר המדרש אומר "יבוא ויטול שכרו" - מה הכוונה? מגיע לו משהו? אלא "יבוא ויטול שכרו" פירוש הדבר שהוא עשה פעולה אמיתית. לכן הרמב"ם אומר מאמין שיבוא משיח זה מאמין בתורה, ומחכה לביאתו זה פועל עם א-ל.

§18יחס רבי עקיבא לבר כוכבא

§19דרך הסוגיה של בר כוכבא הרמב"ם מברר: א'. מה היה הבירור במהלך הא-לוקי? ב'. מה פירוש לחכות? אומר הרמב"ם (הל' ג'): "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן". מלך המשיח זאת פעולה בתוך המציאות הטבעית, לא אותות ומופתים, לא שינוי סדרי בראשית.

§20"שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה". היחס שלנו להבנת מהלכי הגאולה והאתגרים שבהם, להבנת הסיבוכים שבהם ותפקידנו בהם צריך להיות מתוך משנה, מתוך תורה. כל הקטלוגים של ימינו: דתי לאומי, לאומי תורני, חרדי, ימני, שמאלני שפוי, ממלכתי מילעיל, ממלכתי מילרע - לא שייך לעניין בכלל. מתוך תורה. יכול להיות שתפרש אחרת, יכול להיות שתדגיש אחרת, אבל אתה יוצא מתוך תורה. אתה לא לומד את מרד בר כוכבא אלא אם כן אתה מסתכל על רבי עקיבא כחכם גדול מחכמי המשנה. - זה א'.

§21ב' - ממשיך הרמב"ם: "והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך". הייתי מאוד שמח אם מישהו, או בעקבות אוצר השו"ת שזכה לפרס ישראל, או בעקבות פרויקטים אחרים, ימצא מקור לדברי הרמב"ם. מאיפה הרמב"ם לקח את הרעיון הזה שרבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא? נחשוב רק בדמיונות שלנו על כל גדולי ישראל של הדורות האחרונים, אני לא נכנס לשמות כדי לא לפגוע במישהו וכדי לא להעדיף מישהו, באופן כללי גדולי ישראל - מישהו היה אומר עליהם היום 'הוא נושא כליו של בר כוכבא?' מאיפה הרמב"ם לקח את זה?

§22דבר שלישי אומר הרמב"ם: "והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח". זה ביטוי מפורש בתלמוד ירושלמי במסכת תענית (פ"ד, הל' ה'). מוסיף הרמב"ם: "ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח". היה מדייק רבנו הרב צבי יהודה דיוק ש"דימה" אין פירושו טעה, אלא כך היה צריך לחשוב עד שהתברר שהמהלך שהאמין בו רבי עקיבא לא ממשיך. אבל בשלב הראשון כך היה צריך לפעול רבי עקיבא, כי אם פירוש הרמב"ם זה להגיד שרבי עקיבא טעה אז מה אתה לומד ממנו על בר כוכבא שהמלך המשיח לא עושה אותות ומופתים - הרי רבי עקיבא טעה, אז מה יש ללמוד ממנו?

§23מוסיף הרמב"ם, הלוואי היינו זוכים לזה בדורנו, באותה דקה שהיינו זוכים לזה היה בא משיח: "ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח" - סעיף אחד מתוך אלפי הלכות שיש עליו הסכמה תורנית מקיר לקיר. כך מבין הרמב"ם את תקופת רבי עקיבא.

§24"עד שנהרג בעוונות". הרמב"ם לא כותב בעוונות של מי. מוסיף הרמב"ם תוספת שכנראה כתב את זה לדורנו: "כיוון שנהרג נודע שאינו זה" - אדם מת לא יכול להיות משיח, כך כתוב ברמב"ם. כידוע הרבי מחב"ד זכר צדיק וקדוש לברכה מאוד השתדל והתאמץ שתלמידיו האמיתיים ילמדו רמב"ם, וכל כמה שנים יעשו סיום על הרמב"ם. סביר להניח שתלמידיו האמיתיים קראו את הרמב"ם הזה. ולא עולה על דעתם לכתוב ולהגיד אחרת ממנו - מי שנהרג הוא לא משיח.

§25"ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת" - לא כתנאי. עיקר הדברים כך הם שהתורה הזאת, חוקיה ומשפטיה, לעולם ולעולמי עולמים. מבין הרמב"ם שאם מישהו סובר שהאותות והמופתים הם התנאי למשיח אז גם התורה משתנית, אומר הרמב"ם לא. לעולמי עולמים לא מוסיפים עליהם ולא גורעים מהם.

§26נחזור לירושלמי: "אמר רבי יהודה ברבי אלעאי", בשם רבו, "'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' - קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר", כמה זה כואב וכמה זה קשה. ממשיך הירושלמי: "תני רבי שמעון בן יוחאי", בשם רבו עקיבא, "רבי היה דורש 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב'" - פסוק מספר במדבר בפסוקים שבלעם אומר (כ"ד, י"ז), "דרך כוזבא מיעקב". לשון דומה, 'כוזבא' - 'כוכב', היה דורש על המרד, היה דורש על בר כוכבא את המילים 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב'. מה המשמעות החידוש הזה של רשב"י? - נראה.

§27הירושלמי בעצמו מתאר: "רבי עקיבא כד חמי בר כוזבא", כשהיה רואה את בר כוכבא, "הוה אמר דין הוא מלכא משיחא" - זה מלך המשיח. כשהרמב"ם אמר: "והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח" - זה הביטוי שמופיע בירושלמי. אומר הירושלמי: "אמר לו רבי יוחנן בן תורתא, עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא". אם הרמב"ם בירר מתוך הירושלמי שרבי עקיבא זה שאמר שהוא מלך המשיח, למה הרמב"ם אמר "כל חכמי דורו"? יש רבי יוחנן בן תורתא מפורש שחולק עליו, למה הרמב"ם מתעלם ממנו?

§28אחרי כמה שורות אומר הירושלמי שכאשר בר כוכבא היה יוצא לקרב: "ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף" - 'אל תבייש אותנו ואל תעזור לנו', אנחנו נסתדר בלעדיך. הוא משתמש כאילו בפסוק, הרי בוודאי זו לא כוונת הפסוק (תהילים ס', י"ב): "וְלֹא תֵצֵא אֱ-לֹקִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ", זה ביטוי של דוד על כאב שהקב"ה לא יצא איתנו. בר כוכבא אומר, אנחנו נסתדר. אז לכאורה צודק רבי יוחנן בן תורתא - איך אפשר להגיד על בן אדם כזה משיח? לא מובנת תפיסתו של רבי עקיבא.

§29אומר רבי שמעון בן יוחאי: כשאתה פועל עם א-ל, אתה לא בודק האם אתה מרוצה מהמציאות, אתה מנסה להבין מה פעל א-ל ומתוך כך להבין מה תפקידך. ככל שאתה יותר גדול כמו רבי עקיבא - יש לך כתפיים לקבל הכרעות כאלה.

§30דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב

§31בשאלה מה פעל א-ל רואה רבי עקיבא שתי תופעות: תופעה אחת, מסירות נפש ועוצמה של בר כוכבא - להילחם על עצמאות ישראל ועל כבוד ירושלים. התופעה השנייה, שהיא בעצם שורש העניין, זה הפסוק: "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב". המילה דָּרַךְ, אומר בעל העקידה בפירושו על ספר במדבר שהכוונה - התחיל להופיע. עוד לא הופעה שלמה, אלא דָּרַךְ - התחיל.

§32הביטוי דָּרַךְ פירושו התחיל להופיע, הביטוי כּוֹכָב, בניגוד לחלק מתפיסתם של בני אדם בדור שלנו, כוכב זה נקודת אור קטנה. לא שמש, לא ירח אלא משהו קטן. והמילה יַעֲקֹב, אין בזה מחלוקת, שכשהיא מופיעה מול ישראל, פירושה הצד הפשוט, השפל והנמוך ביעקב. אז אם מצרפים את שלושת הנקודות האלה: דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, פירושו התחיל להופיע אור קטן מהרמה הנמוכה.

§33אין שום כוונה לרבי עקיבא להגיד שבר כוכבא הוא בן דוד. אדם שאומר 'לא תצא בצבאותינו' לא יכול להיות בן דוד. לכן במציאות הנוכחית אין שום ויכוח בין רבי יוחנן בן תורתא לבין רבי עקיבא. רבי עקיבא אמר זה התחלה, זה הופעה קטנה, יש פה איזה נקודה, איזה קצה של חוט. כך הוא הבין את המהלך הא-לוקי.

§34ואם ככה, תישאל השאלה, מה פעל א-ל? "בת קול מפוצצת באוהלי צדיקים" - בת קול שואלת את רבי עקיבא מה אתה עושה בשביל מהלך הגאולה. מה מבין רבי עקיבא? שאם תפיסתו שמדובר בראשית צמיחת גאולתנו, כלומר, במהלך שצריך עכשיו להתפתח בהדרגה, תפקידו בכוח ללוות את המרד ולהיות מחובר לבר כוכבא. איך קורא לזה הרמב"ם? "נושא כליו". הרי הרמב"ם בעצמו הוא זה שאמר, שמי שמאמין במשיח מאמין בתורה, ואם לא מאמין במשיח הוא לא מאמין בתורה.

§35לכן הוסיף הרמב"ם: "או מי שאינו מחכה לביאתו". גם זה חלק מהשאלה אם אדם מאמין בתורה. מבחן גדלותו של רבי עקיבא לא רק בשאלה מה סובר רבי עקיבא עקרונית על המרד, אלא מה הוא מוכן לעשות בשביל זה - הוא מוכן להיות נושא כליו.

§36ומי שלא מוכן להיות נושא כלי המהלך - לא יעסוק בו. אם אתה לא עוסק בו, תשאל את עצמך, בת קול כשהיא תפוצץ באוהלים שלך, מה תענה לה? היא תשאל מי פעל עם א-ל. תשאל את עצמך האם אתה מקיים את ההלכה הראשונה ברמב"ם באותו פרק י"א "מחכה לביאתו". כי התורה אמרה: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", התורה אמרה שמירת מצוות ועשיית רצונו של הבורא - זה לא רק במישור הפרטי.

§37כיסא ה' - מלכות בית דוד

§38מדרש רבה בפרשה ל"ד בפסיקתא אומר על צדקי העולם: "חיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי". מה זה מלכות ה'? מה ההבדל בין תורה לבין מלכות ה'? אומר רבי עקיבא במסכת חגיגה (יד ע"א) על סוגיה בפסוקים בספר דניאל: "כתוב אחד אומר (דניאל ז', ט'): כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר'" כסא ה', "וכתוב אחר אומר", החלק השני של הפסוק: "כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב". אז א-לוקים יושב בשני כיסאות או כיסא אחד? אומרת הגמרא: "לא קשיא, אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא". והגמרא ממשיכה לברר את זה: "אמר לו ר' יוסי הגלילי, עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול?" אתה אומר אחד לו ואחד לדוד - זה כמו עבודה זרה בשיתוף! אין יותר מכיסא לה', מה פתאום כיסא לבן דוד? אלא מסביר רבי יוסי: "אלא אחד לדין ואחד לצדקה" - שתי הופעות של הנהגה א-לוקית: מידת הדין ומידת הרחמים.

§39שואלת הגמרא האם רבי עקיבא קיבל את הביקורת של רבי יוסי הגלילי? "קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה?" עונה הגמרא: "תא שמע אחד לדין ואחד לצדקה דברי רבי עקיבא" - רבי עקיבא חזר בו, הוא כבר לא אומר אחד לו ואחד לדוד אלא אחד לדין ואחד לצדקה.

§40אם כי גם זה לא נשאר בשקט: "אמר לו ר''א בן עזריה, עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות", זה פחות מסוכן מה שתעשה שם כי גם החלוקה של אחד לדין ואחד לצדקה היא בעייתית: "אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף. כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו".

§41שואל הבן איש חי מה רואים כשקוראים את מהלך הסוגיה? - שכאשר הגמרא שאלה את הסתירה, האם יש כיסא או שניים, הגמרא ענתה תשובה כללית, בסתמא, שאחד לו ואחד לדוד, וביססה את התשובה שלה על רבי עקיבא. עכשיו מה ראינו? שרבי עקיבא חזר בו, ובמקום להגיד אחד לו ואחד לדוד, הוא אומר אחד לדין ואחד לצדקה, אז על מה יש לגמרא להתבסס? למה היא אומרת בסתמא תשובה שרבי עקיבא בעצמו חזר ממנה?

§42מסביר הבן איש חי, וזאת סוגיה מאוד עדינה, הדברים שלו הם יסוד מאוד חשוב. אומר הבן איש חי, קודם כל מבחינת האמת בטהרתה - רבי עקיבא לא חזר בו. ההנחה הבסיסית הזאת, כפי שכתוב בפסוקים שיש לא-לוקים שני כיסאות שהם בעצם כיסא אחד - זה מלכות בית דוד. מדוע? מלכות בית דוד היא הכלי להופעת מלכות ה'.

§43מה זה "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"? - שיש מלכות בית דוד, שיש מלכות שלמה שמלכת שבא באה ורואה את חוכמתו, עושרו והיקף מלכותו של שלמה המלך ומכל זה היא עוד לא מתפעלת עד שהיא רואה את העלייה אשר יעלה בית ה'. אין כזה דבר בכל אומה ולשון שיש שביל מחבר בין בית המלוכה לבית המקדש. זה קידוש ה'. מלכות בית דוד היא כלי. למלכי בית דוד מותר לשבת בעזרה, אין להם שום גאווה! דוד המלך כולו מלא ענווה.

§44ליצני הדור עומדים מתחת לחלון ביתו וצוחקים עליו שהם הולכים לבנות את בית המקדש והוא לא יכול. אומר להם דוד המלך, אתם חושבים שאני פוליטיקאי? אומר דוד (תהילים קכ"ב, א'): "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ". אתם אומרים שאתם הולכים לבנות את בית המקדש? - נפלא! אין לי נגיעה אישית בדבר, זו שאלה של כבוד או זכויות? - זה הנהגת ציבור?!

§45דוד המלך כולו מלא ענווה, כל כוחו הוא מכוח הציבור, כל כוחו הוא מכוח ההנהגה הא-לוקית. אומר הזוהר: "לית לה מגרמיה כלום" - אין לו מעצמו כלום. אז מבחינת האמת מלכות בית דוד היא הכלי להופעת מלכות ה'. הרב קוק לא המציא שמדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם, זה פסוק בדברי הימים - כיסא מלכותו של שלמה המלך נקרא כיסא ה'. וממילא, רוח הגבורה שמפעמת בשמשון, בגדעון ובכל מושיעי ישראל נקראת רוח ה' (שופטים י"ג, כ"ה): "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ". כל גילויי הגבורה, ההתנדבות והערבות ההדדית במלחמת הצפון, בשדרות, בגוש קטיף - הכל מתוך שיש כוח א-לוקי בתוך המציאות. לעיתים מודים בזה, לעיתים מודים בזה עוד יותר, זה בעצם האמת הא-לוקית.

§46אבל, אומר הבן איש חי, יש עוד סוגיה. איך האמת הא-לוקית הזאת נפגשת עם המציאות? היינו, האם בדור יש אפשרות לקלוט את הדקוּת הזאת או אולי בדורות מסוימים זה יהפוך את השכינה לחול? אז כשהגמרא אומרת: "קיבלה מינה", פירושו קיבל את השיקול החינוכי של רבי יוסי הגלילי, שכרגע אי אפשר להגיד את האמת הזאת. אבל אומר הבן איש חי, כשייחתם התלמוד, וכבר אפשר יהיה לדבר בדורות שיכולים לקלוט את הדקות הזאת - סתמה הגמרא ואמרה אחד לו ואחד לדוד.

§47זה רבי עקיבא, כשהוא תומך במרד בר כוכבא הוא לא מוותר כהוא זה על שאיפתו להגיע למלכות בית דוד. הוא לא מטשטש ומדלג על המציאות, הוא לא מחפה עליה להגיד כביכול שבר כוכבא הוא בן דוד. אלא שיש פה תהליך הדרגתי, צמיחה מנקודה זהירה להתפתחות שלה, והדבר השני, הוא מוכן להיות נושא כליו. לא לבד אלא עם רשב"י, רבי מאיר ורבי יהודה ברבי אלעאי? - לא מספיק. יש לרבי עקיבא דבר שלא היה כמעט בתולדות ישראל, בית מדרש של 24,000 תלמידים. קח אותם למרד, תכניס אותם כחלוץ רוחני אמיתי בתוך המרד, הם ישנו את הכל, הם יהפכו את המרד ויפיחו בו רוח חיים, הם יקראו שם שמיים על המציאות.

§48לנהוג כבוד זה לזה

§49תראו כמה רבי שמעון בן יוחאי התאמץ לברר עד איפה צריכה להגיע הזהירות בכבוד של הזולת. גמרא בבבא מציעא (נט ע"א): "ואמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום רשב"י: נח לו לאדם" - זה לא כמו נוחות ביצרים שלי, אלא נוח במובן של 'אמיתי' - "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" - לא לפגוע בכבוד הזולת.

§50בדף לפני כן בגמרא היא אומרת: (ויקרא כ"ה, י"ז) "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" - אסור לפגוע בכבוד הזולת. אל תגיד לבעל תשובה אני יודע מה היו מעשיך הראשונים, אל תגיד לגר שרוצה לבוא ללמוד תורה מי שאכל נבלות וטריפות יכול ללמוד תורה שניתנה מפי הגבורה?! אומר רשב"י זה אסור.

§51אומרת הגמרא ביבמות (סב ע"ב) שבית מדרש שלם מתו בין פסח לעצרת. במקורות שונים כמו איגרת גאונים מפורש שהם מתו בקרב במרד בר כוכבא. למה? אומרת הגמרא ביבמות: "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה". כף החיים כותב שבין פסח לשבועות יש מצווה גדולה להימנע משנאה וגאווה וצריך להרבות כבוד זה לזה. בעצם, בית מדרש שלם מת, והגמרא אומרת: "והיה עולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם". זה דבר שקשה מאוד להבין אותו. זה לא עבירות של ייהרג ובל יעבור, מה המשמעות שלא נהגו כבוד זה לזה?

§52אבל, אולי השאלה הזאת היא בעצם השאלה השלישית. אם התברר שרבי עקיבא רואה במרד בר כוכבא מהלך א-לוקי של "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב", ואם הוא מבין שהוא צריך להיות נושא הכלים כדי להפיח רוח חיים במרד - בשביל זה הוא מטיל את בית המדרש לתוך המערכה. התורה של בית המדרש הייתה צריכה להיות הרף הגבוה של המרד ולרומם את כולם אליו. היא לא הצליחה מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. תורה יכולה לחולל שינוי במציאות, תורה יכולה להיות ציר מרכזי שעליו ינוע מרד שלם, בתנאי אחד, שהיא תורה נקייה, שהיא תורה של מופת וכנות. אם לא נוהגים כבוד זה לזה - מה התורה הזאת יכולה להשפיע? היא לא נראית תורה נקייה.

§53זה לא בהכרח עונש על הפעולה שלא נהגו כבוד זה לזה אלא על החמצת השעה. יש גודל מסוים שיכול להופיע בעולם אם תלמידיו של רבי עקיבא היו שואלים את עצמם מה הם יענו כשבת קול תפוצץ באוהליהם, אם הם היו מבינים שההתנהגות שלא לנהוג כבוד זה לזה בסופו של חשבון תביא לכישלון המרד, אם הם היו מבינים שקדושת התורה בנויה על קדושת המידות - אולי כל ההתנהגות הייתה אחרת.

§54לבקר

§55זה לא אומר שבבירור של תורה במציאות אין ביקורת, זה לא אומר שבהבדלים בין הדעות אין מקום לבירור חריף, אבל אסור שיהיו בו משקעים אישיים. ביקורת צריכה להיות בונה, זה הפועל העברי - 'לבקר'.

§56זה התיאור של הגמרא בנדרים (לט ע"ב): "רב חלבו חלש" - היה חולה מאוד, "נפק אכריז רב כהנא", הכריז שרב חלבו באיש, חולה מסוכן. אומרת הגמרא: "לא איכא דקא אתי" - אף אחד לא בא לבקר אותו. אז הוא אמר להם: "לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר' עקיבא לבקרו?" - מי שמוכן לבקר חולים מוכן גם להיות נושא כלים כשצריך. אומרת הגמרא: "ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו", ניקה את החדר והמצעים, החליף את הפיג'מה של החולה, זהו. בשביל שעשה את זה - "וחיה", החולה התרפא.

§57"אמר לו רבי החייתני. יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים". בשפה העברית החיצונית היום לבקר זה להיות חמש דקות באיזה מקום וללכת אבל זה לא השפה העברית השורשית. מזה שאדם חושב שביקור זה חמש דקות וללכת גם אחר כך נהיה השורש הזה השורש של לבקר - להגיד ביקורת. זה לא מספיק. ביקורת בונה זה חלק מהאפיון שלה. זה לא שאדם זורק את הכל על אחרים אלא הוא שואל את עצמו מה איתו. נחלש לו הנכונות להתנדב? לא. נחלש לו הנכונות להקריב? לא. לכן הוא צמא, לכן הוא מבטא את הצימאון הזה להנהגה ראויה.

§58אומר רבי עקיבא שלבקר זה לא להיות שתי דקות, לבקר זה גם לא להגיד מה לא טוב, לבקר זה להרגיש מה צריך, לבוא ולהרגיש מה צריך ולפעול. אצל רבי עקיבא יש זמן לעשות את הדבר הטבעי והמוסרי והפשוט הזה, כנס לבית של התלמיד החולה שלך, תרגיש, אתה רואה שהוא סובל מהיגיינה לא טובה, אז תנקה ורוח החיים חוזרת בו. זה רבי עקיבא. תלמידיו לא נכנסו לבקרו, יש להם המון משימות ואין להם זמן. כי באמת מי שלא נכנס ומרגיש מה צריך ופועל - אז מה התועלת? אז זה פעולה חיצונית ולפעמים אי אפשר לעשות אותה.

§59אבל זה מעלה שאלה גדולה על רבי עקיבא - למה שלא נקים וועדה שתחקור למה בית מדרש שמחנך לבקר חולים לא מבקרים? חינכו אותם לכבוד והם לא מכבדים? אבל, אומר החתם סופר בפרק י"א בספר במדבר בהקשר של הפסוק (פסוק י"ב): "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כׇּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ" שרב יכול להורות ולפסוק לתלמידים, להדריך, ללמוד וללמד אותם. דבר אחד רב לא יכול לעשות אפילו אם הוא מעוז ומגדול אפילו אם הוא מקובל א-לוקי - הוא לא יכול להרות ולהוליד אותם, את המזג הנפשי הוא לא יכול להוליד. הרב הכי גדול עלי אדמות זה א-לוקים, הוא אמר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", הוא אמר: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי".

§60כל עבודת הבירור הנפשית והמוסרית תלויה באדם עצמו. גם אחרי שהאדם למד מה שהרמב"ם אומר להיות נושא כלים של בר כוכבא הוא ימצא את התירוצים שלו למה לא להיות. גם אחרי שאדם מבין שמלכות בית דוד היא כלי להופעת מלכות ה', זה עוד לא אומר מה הוא עושה, מה זה מזיז בתוכו.

§61רבי עקיבא

§62רבי עקיבא עצמו לא למד עד גיל 40, הוא לא ידע בגיל שנתיים את כל המשניות ובן שלוש היה כבר אב בית דין. רבי עקיבא לא למד בשיטת זילברמן, בשיטת ברקאי, בשיטת מורשה וגם לא בשיטה המשולשת שלהם. הוא לא היה בישיבה התיכונית התורנית הקטנה הגדולה היוקרתית בכדור הארץ. הוא לא למד בישיבות הקו ולא בישיבות הגב. עד גיל 40 הוא לא למד כלום. אבות דרבי נתן בפרק ו', ב' אומר כלום ממש - לא ידע אל"ף בי"ת, לא ידע קרוא וכתוב.

§63מה קרה בגיל 40? הוא רועה צאן וחיפש מים, מוצא באר. הוא רואה שאבני השפה של הבאר שחוקות ומתעניין בזה. הוא שואל בתור רועה צאן מי חקק אבן זו? יש חבורת ידענים מסביבו אז הם אומרים לו תשמע, עקיבא, המים שוחקים את האבן, זה ההסבר הפיזיקלי. אומר הגאון מווילנא, כך הוא גורס באותה ברייתא באבות דרבי נתן (ו', ב'): 'והיה רבי עקיבא מתמיה' - לא קיבל הסבר. שאלו אותו אם הוא לא יודע שיש פסוק באיוב? בפרק י"ד כתוב (פסוק י"ט): "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם"! הבן אדם לא יודע קרוא וכתוב, לא למד עד גיל 40, מה עושה לו שהוא שומע פסוק? - נהיה למדן בתוך דקה. כתוב בברייתא: "מיד היה דן קל וחומר בעצמו", קל וחומר אחת מ-13 מידות שהתורה נדרשת בהם. בן אדם פשוט כמוני לא יכול לעשות קל וחומר. מה הקל וחומר? - מאוד מורכב, מה רך פסל את הקשה? רך זה מים שצבירתם נוזלית והם פסלו, חקקו והשפיעו על הקשה, על האבן. מזה לומד רבי עקיבא שדברי תורה שקשים כברזל - על אחת כמה וכמה שיחקקו את ליבי שהוא לב בשר ודם! רבנו, איך אתה יודע מה קשה ומה לא קשה בתורה?!

§64אתם צדיקים, אתם לא יכולים לשאול שאלה על רבי עקיבא, אבל אני שואל מצד היצר הרע שלי: רבי עקיבא מה אתה מספר סיפור? אם האבן נשחקת על ידי המים, אז דברי תורה משפיעים על ליבך? אין לך יצר הרע?

§65השורה הראשונה של הברייתא היא: "מה היה תחילתו של רבי עקיבא?", זאת אומרת מתי הוא התחיל ללמוד, השורה בסוף היא: "מיד חזר ללמוד תורה" - אבל הוא לא חזר, הוא רק התחיל!

§66למה רבי עקיבא לא למד עד גיל 40? אולי הוא לא ידע שקיימים מוסדות מהסוג שהוזכרו, הייתה בעיה בפרסום, יש שיווק, אולי לא היו דפי פרשת שבוע בזמנו?

§67אמר רבי עקיבא לתלמידיו (פסחים מט ע"ב): "כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". התלמידים יושבים ושומעים את זה והיו צריכים לקפוץ מהכיסא, להגיד: רבנו, אתה היית פעם עם הארץ? ואם על זה לא קפצו, הם היו צריכים לקפוץ על השאלה המוסרית, רבנו איך יכול להיות שרצית לנשוך מישהו? איך יכול להיות שרצית לנשוך תלמידי חכמים? אבל אצלם אין שאלה. ממה הם מוטרדים? למה אתה אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור ולא ככלב? אז רבי עקיבא עושה להם חילוק שנשיכתו של הכלב לא שוברת את העצם וככה אפשר לרפא אותה לעומת נשיכתו של החמור ששוברת עצם ואי אפשר לרפא.

§68אני חושב שבלי להגיד את התוספת נחמיץ משהו מרבי עקיבא. תוספות שואל את השאלה ששאלנו: איך יכול להיות שאדם צנוע ומעולה (זאת ההגדרה של רבי עקיבא בגמרא בכתובות ס"ב) מסוגל להגיד: "מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור"? אומר תוספות: "איכא למימר דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים", פה הייתי אומר את מה שנשאל קודם על נושא כליו, זה לא הכוונה שממשית הוא היה רואה את התלמיד חכם ונושך אותו או מצפה לזה, לא השנאה הייתה הנושא, "אלא משום שהיה סבור שמתגאים על עמי הארץ, מפני תורתם, והיו תלמידי חכמים שונאים אותם" - זה רבי עקיבא. ככה הוא ראה התנהגות של בני אדם, הוא אמר הם מתגאים. יש לו ענווה, הוא לא מוכן להתקלקל. הוא מבטא את התרעומת הזאת במושג של: "מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור".

§69אבל מה שתוספות לא אומר, ואולי אפשר להגיד מכוחו של תוספות, שזאת גם הסיבה שבגלל זה הוא לא הלך לבית מדרש, לא רצה ללמוד קרוא וכתוב כי הוא לא רצה להתקלקל מבית מדרש. לפי תפיסתו בית מדרש מביא לגאווה ומקלקל. יכול להיות שרבי עקיבא הרחיב את הסתירה הזאת, ואמר בכלל, התורה והטבעיות המוסרית של העולם הם שני דברים סותרים. אז באופן אישי הוא שמר מצוות, אבל בנפש שלו זה היה קרוע - יש תורה לחוד ויש טבעיות לחוד.

§70אז ליד הבאר הוא שומע פסוק באיוב: "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם" - זה מדבר על תופעה טבעית, ואם כך העולמות לא באמת סותרים - התורה והטבעיות לא סותרים, ואולי מתוך כך גם התורה והטבעיות של המוסר של רבי עקיבא לא סותרים.

§71רבי עקיבא הבין שהתורה היא קשה כברזל - ברזל יכול לפצוע ולהרוג אבל גם יכול לבנות. וכך גם התורה. זה הגדרה שכתובה בגמרא בתענית, בגמרא בשבת, בגמרא ביומא: תורה - אם זכו נעשית לו סם חיים. אומרים רש"י והריטב"א שזכו הכוונה אם למדו לשמה. אם לא זכו - נעשית סם המוות. הבין רבי עקיבא שאם הוא ישמור על הענווה שלו ויכנס עם המידה המתוקנת הזאת אל בית המדרש אז היא תתפתח. זה מה שנקרא: "וחזר ללמוד תורה" - את הפורמליות של האותיות הוא למד רק בגיל 40, לכן הברייתא אמרה גם מה הייתה תחילתו. אבל המהות של התורה, להופעתה כמתקנת בשר ודם, כמתקנת את הלב - לזה הוא היה שייך, אז חזר ללמוד.

§72הגמרא בנדרים (נ ע"א) מספרת שרבי עקיבא חוזר לעיר עם 24,000 תלמידים אשתו רצה לקראתו והתלמידים שלו דוחים אותה. מה רבי עקיבא אומר? "הניחו לה, שלי ושלכם - שלה הוא". היום אדם כותב ספר ומציין תודה רבה לאשתו שפרנסה וחינכה את הילדים וכו' והוא יכל לכתוב. אבל זה לא רבי עקיבא. רבי עקיבא אומר: "שלי ושלכם שלה הוא".

§73רחל רואה את רבי עקיבא שהוא צנוע מעולה, היא שומעת אותו אומר: "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" - היא מבינה שזה רק קליפה אז היא אומרת לו: 'אם אנשא לך, תלך ללמוד בבית מדרש?' היום, בגלל שהיא לומדת ויודעת הרבה היא הייתה אומרת הפוך: 'אם תלך לבית מדרש - אנשא לך'. אחרי זה היא הייתה בודקת באיזה בית מדרש הוא לומד, ומה, ומי, ומו. רחל הייתה משוחררת מזה, היא הבינה שרק אם הוא יקים בית יהיה לו כוח להשתנות - לקחת את כל האנרגיה לכיוון חיובי, אז היא אמרה לו "אנשא לך".

§74דומה הרב למלאך ה' צ-באות

§75הגמרא בחגיגה אומרת (טו ע"ב): "אם דומה הרב למלאך ה' צ-באות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו" - בדיוק בגלל זה! הגמרא ממשיכה ואומרת שיש קטרוג גדול על רבי מאיר שלמד תורה מבן אבויה. רבה בר שילא שואל את אליהו מה הקב"ה עושה עכשיו, ואליהו עונה: הקב"ה אומר הלכות מפי כל החכמים, אבל מפי רבי מאיר לא אומר, למה? כי הוא למד מבן אבויה. אומר לו רבה בר שילא: מה אתם רוצים מרבי מאיר? - רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק. אמר לו אליהו: השתחרר החרם ועכשיו אפשר לומר שמועות בשם רבי מאיר.

§76מה השמועה שנאמרה? אומרת הגמרא: "מאיר בני" - בני! "בזמן שאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי קלני מזרועי" - מצטערת איתו. מוסיף רבי מאיר מה שאני לא בטוח שכל נציגי רבי מאיר בדור הזה היו מסכימים וחותמים: "אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים", הקב"ה מצטער על דמם של רשעים, "קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך". זה רבי מאיר, הוא מלמד זכות. נקיות התורה שלו היא לראות את הצד החיובי ולעודד אותו, לפתח אותו. אומר השיטה מקובצת כיוון שככה צדיק פועל, גם הקב"ה מסכים איתו ולכן השתחרר החרם.

§77רימון מצא

§78שואל אדם מרעננה שאלה גדולה, מפחידה: האם ניתן להגדיר את רב סרן רועי קליין הי"ד כניצוץ משיח בן דוד, מאחר שהיו בו תכונות של תלמיד חכם, לוחם ויודע נגן?

§79- אני איש פשוט, ודאי לא מבין בסדרי נשמות. "ישראל מלאים מצוות כרימון". אין ספק שהמעשה הזה ביטא אישיות, דרך של תורה, אמונה וענווה גדולה. אין ספק שזה היה שייך לגודל של הנשמות של חילות בית דוד.

§80בליל יום הזיכרון בשנת תשס"ז, היו כמה סרטים על גבורת משפחות הנופלים, שאותה גבורה התבטאה אח"כ בשדה הקרב. אחד הסרטים היה על רועי קליין הי"ד. אשתו אמרה, שכשהוא היה יוצא לצבא היא הייתה מתלבטת האם להגיד לו תחזור בשלום. למה? - כי אולי זה היה מחליש אותו. אישה לא אומרת לבעלה תחזור בשלום כי אולי הוא יחלש.

§81לא יודע אם אפשר להגיד על אדם מסוים אם הוא ניצוץ של משיח, זה לא בתחום הפשטות שלי. אבל שיש פה תופעה של כוחות נפש גדולים, של ענווה ועוצמה גדולה, ובעיקר של זיהוי שהחיים הפרטיים הם כלים למשימה - הכישרונות, האישיות, המיצוי עצמי, הם כלים להופעת קידוש ה' - אין ספק שהדמויות האלה שייכות לגודל הזה. ודווקא בתקופה שבה מה שמכונה 'הנהגה' נמצא בשפל המדרגה שעוד לא היה כמוהו, דווקא בתקופה הזאת הכוחות של התעוררות עממית, פשוטה חייבת להוליד משהו.

§82כל שינוי התפיסה לא נגמר באדם אחד או שניים. זה חלק מדו"ח ועדת וינוגרד, שהמחשבה שאין יותר מלחמות, שהטרור הוא לא מלחמה - היא מחשבה ששעבדה את המוח והתפיסה הצבאית וצריך להשתחרר ממנה. כל הנושא של עריבות הדדית, מה שבסוגיית גוש קטיף נדחק לקרן זווית - קיבלנו את זה בתוך פחות משנה. אי אפשר לתאר באיזה עוצמה קיבלנו את הלקח הזה דרך מלחמת הצפון.

§83אנחנו רק בשלבים הראשונים של ההתפקחות הזאת ולכן התביעה יותר גדולה. זה מה שמציב רבי עקיבא לתלמידיו, כמו שהרב צבי יהודה היה קורא לזה (ע"פ ישעיה נ"ב, יא): "הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי ה'" - התביעה להיות נקיים, לקחת את המקום הפרטי והאישי ולנקות אותו. ואז אדם מוכן לפעול וליזום, הוא לא מחכה.

§84בינה ליום ירושלים

§85עוד שבועיים שנת ה40 ליום ירושלים. שנת הארבעים זה בינה - להבין את מקומה של ירושלים בגאולה, ולהבין את הגאולה לאור ירושלים. כידוע, יום ירושלים הוא יום לימודים רגיל, אולי בשכונה מסוימת בירושלים מרגישים אותו, שכונות עיר דוד, שכונת הרובע היהודי. טוב, נכתוב למשרד ההסברה או למשרד האוצר או למשרד החינוך. לא - ישבה קבוצת אנשים ואמרה אולי נעשה שבכל עיר יהיה ציון של יום ירושלים. בשש בערב ב יהיה ריקוד דגלים. ביפו, בעכו, בשדרות, באשדוד, בתל אביב. מי יעשה את הריקוד דגלים? כל הכוחות הפעילים במקום, תנועות נוער, מתנ"סים, שירות לאומי, פעילים - כל מי שיכול. יש אנשים ביישוב אלקנה, 4 וחצי דקות נסיעה מראש העין - יעשו ביחד בראש העין. אחר כך יתכנסו לתפילת הודיה וסעודה גדולה. זה יום ירושלים. אפשר לעשות דבר כזה ב-500 מקומות בארץ. מי יעשה? מי שירצה. מי שיהיה פסיבי לא יקרה כלום.

§86נגיד, מה יקרה אם יום אח"כ לא ידברו על זה בתקשורת? - אבל זה לא הדיון, אפשר לעשות מעשים שחותמם משפיע על מהלך הגאולה, וזה אפשרי לכל אדם. מי ששומע על הרעיון הזה מבין שזה לא בשמיים, בין אם אדם גר במקום מסוים, בין אם הוא לומד במקום מסוים, בין אם הוא מאלה שלומדים - זה לא בשמיים. היום הציבור מחכה למשהו חדש, הוא יחליף פוליטיקאי בפוליטיקאי, עיתונאי בעיתונאי, ועדת חקירה בוועדת חקירה, אבל לאן הוא מגיע מזה?

§87ואז מרימים דגל, מרימים את הרוח, אומרים: יש תקווה לעם הזה, יש כוחות בעם הזה, יש לאן להסתכל - לכיוון ירושלים, יש לאן לעלות לרגל. אין הדבר תלוי מתוך המהלך הא-לוקי, אלא בנו, בבני אדם. בלימוד שלהם, בהבנה שלהם - להיות באמת תלמידי רבי עקיבא, ללכת בדרכם של רשב"י ורבי מאיר.

§88מחלוקת לשם שמיים

§89לצערנו יש הרבה פלגים וזרמים גם בקרב לומדי תורה. אבל השאלה האם אנחנו בתופעה השלילית שכתובה בגמרא בכתובות. זה שוב תלוי בנו. בגמרא בסנהדרין דף צ"ז-צ"ח יש עשרות ואולי יותר מאפייני מהלך הגאולה. בגמרא בכתובות (קי"ב ע"ב) יש שלוש מילים: "קטגוריה בתלמידי חכמים" - לפי חלק מהפרשנים קטגוריה עליהם. לפי חלק מהפרשנים קטגוריה ביניהם. אז אני אומר אם יש זרמים מופלגים זה עוד לא אסון, "כשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינם שוות" (במדבר רבה כ"א, ב'). אבל אם אני הופך את הזרמים והפלגים לקטגוריה, לעין רעה, לצרות עין, בניסוח של המדרש רבה בקהלת פרשה י"א לא כתוב על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, כתוב: "שהייתה עיניהם צרה בתורה זה לזה". לברר את הייחודיות של כל גוון, לעמוד על המשמר - כן, אבל לא להפוך את הייחודיות למנגחת את הייחודיות השנייה, זה תלוי בנו.

§90זה חוזר לאותה אמירה שהייתה לפני כן על פי הגמרא בבבא בתרא ק"כ: "מגלגלים זכות על ידי זכאי" - בואו נהיה אנחנו מאלה שלא מוותרים על הבירור הנוקב אבל עושים אותו במכובד ובלי משקעים אישיים. כל עוד מלחמת הדעות היא בירור - אין מה לחשוש מפניה. בירור עם בסיס, עם מקורות, עם קושיה, עם תירוץ - זה דרכה של תורה. ומלחמה בהקשר הזה זה בירור נוקב - עדיין זה לא שלילי.

§91מה נקרא מחלוקת לשם שמיים ומה לא? אומר רבנו יהונתן אייבשיץ' שזה נמדד אך ורק בהיבט האישי: אם המשקעים האישיים מקלקלים - זה לא לשם שמיים, אם המשקעים האישיים נקיים - זה לשם שמיים. כל גוון צריך לבצע את שליחותו, בשביל זה הוא נברא בעולם, חלק משליחותו זה הקשבה.

§92להקשיב זה המשנה בפרקי אבות שאומרת (ג', ב'): יש דברי תורה ביניהם או אין דברי תורה ביניהם? מקשיבים או לא? כשמקשיבים זה לא אומר שאין בירור, זה לא אומר שאין ביקורת, אבל הכל נעשה מתוך עין טובה.

§93יש מציאות כואבת כאשר הבירור נעשה לא בעין טובה. אני חושב שאסור לכאב להעביר אותנו על דעתנו. לא להיאנח עליו יותר מדי. בחבלי משיח יש הרבה קצף, לא צריך להיבהל ממנו.

§94רבי עקיבא לימד אותנו בזה לימוד גדול. רבי עקיבא טובע בים, רבן גמליאל כבר מספיד אותו אבל רבי עקיבא חוזר לבית המדרש. אומר לו רשב"ג: רבי עקיבא, איך ניצלת? אומר לו רבי עקיבא שני דברים: א', היה קרש אחד בים שנפלט מהספינה ואחזתי בו - יש תמיד במה להיאחז. מתוך עין טובה אדם מוצא במה לאחוז. מה הבעיה? הבעיה בגלים, יש גלים גדולים והם רוצים להטביע את האדם. אומר רבי עקיבא: כל גל וגל שעבר עליי, נענעתי לו בראשי - הורדתי טיפ-טיפה את הראש, הגל עבר ואני המשכתי. זה חלק מהענווה, לא מכל דבר במציאות להתפעל עד כדי שיתוק, לפעמים טיפ-טיפה להוריד את הראש לאיזה שתי דקות ולהרים אותו. יש ביטוי כזה שישראל הם גמישים, הם מתכופפים לפעמים ואז הם מתעוררים.

§95'אני'

§96אני חושב שצריך להחליף את ההנהגה, זה ברור. אבל, סתרתי את עצמי, למה? כי אמרתי את המילה שהיא סוד הריקבון, מילה קצרה, מילה קטנה, שלוש אותיות לא בסדר הנכון. המילה - אני. אם הייתי שם את האותיות בסדר הנכון הייתי אומר את המילה: אין - "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים" (תהילים קכ"א, א'). מה אתה רוצה? שיעזרו לך, אתה אומר "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי"? אומר השפת אמת לא, "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים - מֵאַיִן", אתה מרגיש מֵאַיִן? - יבוא עזרך. הבעיה הגדולה של ההנהגה היא מיקום המילה 'אני'.

§97אדם קם בבוקר, גם פוליטיקאי, הוא אמור להגיד "מודה" לפני שהוא אומר את המילה "אני". היינו, אומר הרב קוק בעולת ראי"ה - מודה על האמת, האמת שיש בורא, האמת שיש נברא, האמת שאתה כלי, האמת שיש משימות, ומתוך כך - המילה 'אני'.

§98אם ההנהגה תתחלף על ידי אנשים שגם הם אמרו 'אני' - לא עשינו כמעט כלום. אני דווקא רואה את הסדקים באלילות הזאת שנקראת כבוד ושררה. אני רואה בהם סדקים שמבשרים אפשרות של מהפכה גדולה, לא יודע לקבוע את זמנה. יש למהפכה הזאת שלושה מרכיבים.

§99סעיף ראשון: לימוד. אין בן אדם יכול להשתתף בהנהגה אלא אם כן הוא לומד קבוע בבית מדרש. שעה בחודש, שלוש שעות ביום. לומד קבוע מפי רב והוא לא הרב. שם את המילה 'אני' - מספר שתיים. זה תנאי ראשון.

§100תנאי שני: באמת רק אדם תמים יכול לדבר ככה, ואני חושב שהגיע זמנה של התמימות, את השאר ניסינו ולא ראינו שזה הגיע למי יודע מה. זה חבורה, לא לבד.

§101הנהגה שלא תהיה מתוך חבורה - בסופו של דבר תהיה פוליטיקאית. כמה זה קשה לעבוד בחבורה. עכשיו אנשי גוש קטיף מרכזים מאמץ עם עוד אנשים בכל מיני מקומות בארץ, שקראנו למאמץ הזה 'מרימים את הדגל'. עשו אותו ביום הזיכרון, ופעילויות ביום העצמאות, הולכים לעשות אותו את מה שהזכרתי קודם בריקוד דגלים - מרימים את הדגל, כדי לא לתת איזה ביטוי של גוף מסוים, ולא גוף אחר, וכן גוף אחר - דגל ציון וירושלים. זה לא פשוט לעבוד בחבורה, לכל אחד יש מחשבות, לכל אחד יש דעות. אתה הולך לשליחות ציבורית - אתה לא הולך לבד, אתה לא יודע את האמת כולה! אבות דרבי נתן אומר את זה בפרק י"א בצורה חריפה, הוא אומר אל תיטול עטרה לעצמך אלא אם כן אחרים יתנו לך אותה. אף פעם לא תגיד אני מתאים, אני ראוי, אני יכול.

§102הסעיף השלישי: מה שמאוד קשה לפוליטיקאים, ובמלחמת הצפון זה כבר הגיע לרמת ועדת חקירה, זה נקרא התייעצות. תתייעץ! לא מספיק שאתה עובד בחבורה, יש שאלות שהם דיני נפשות, תביא אותם ונדון עליהם בזמן אמת. יכול להיות שאני אגיד לך בעוד מועד אתה טועה, יכול להיות שאני אגיד לך בעוד מועד אתה צודק, ואני אלך איתך.

§103אתם יודעים מה המשמעות אם עונת בחירות אחת תהיה בלי משרדי פרסום? אתם יודעים כמה כסף ייחסך במדינת ישראל? אפשר יהיה לתת לסטודנטים ולגמלאים בלי לבחור אותם לחברי כנסת, ולכל הזרמים ולכל הגוונים, ועוד יהיה יתרה. אני חושב שזה מאוד תלוי בציבור, בערנות, בעשייה, בהשתדלות. כל אחד מאיתנו במקומו, במגוריו, במקום לימודו, יכול לזוז, להזיז, לזרוק רעיון, לעזור לרעיון - זה לא בשמיים.

§104יסוד כיסא ה' בעולם

§105שאלה: אם הרמב"ם אמר על רבי עקיבא "דימה", האם יכול להיות מצב שיום בהיר אחד נמצא את עצמנו באותה קטגוריה ואח"כ הדורות ילמדו מאיתנו כל מיני הלכות בהלכות משיח?

§106הרב: מה הרב כתב באותה פסקה בה הוא כותב שמדינת היא יסוד כיסא ה' בעולם? בפסקה יש כמה חלקים והרב דווקא מתחיל במשפט (אורות ישראל ו', ז'): "אין המדינה האושר העליון של האדם" - סוגיה ציבורית היא לא סוגיה פשוטה. הרב ידע שיש דיקטטורות, הרב לא ידע שיש דמוקרטיות שהם דיקטטורות, את זה הוא עוד לא ידע. הוא לא ידע מה יקרה במדינת ישראל בשלוש שנים האחרונות. הוא רק אמר באופן כללי, זהירות. ממשיך הרב: זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה", שהאידיאלים... "מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית שחקוק בהויתה" - בעצם קיומה, "תוכן האידיאלי היותר עליון. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר" - אם יש מדינה כזאת היחיד מרגיש באושר. "ומדינה זו היא מדינתנו". הרב לא כתב את זה בתש"ח, כידוע הוא נפטר 13 שנה לפני כן, פה מופיע הביטוי מדינת ישראל.

§107אומר הרב: "יסוד כיסא ה' בעולם, שכל חפצה", לא חפץ כל ראשי ממשלותיה, לא בהכרח כל שרי הביטחון שלה היו חתומים על זה, לבטח שלא בהכרח כל השופטים והעיתונאים והפוליטיקאים שלה, "יסוד חפצה" זה החפץ הפנימי שלה. כלומר, המגמה של כל ההקמת המדינה. למרות שבני אדם שעסקו בכך לא תמיד היו מודעים לזה - "שיהיה ד' אחד ושמו אחד". מגמת א-לוקים בהקמת המדינה זה לקדש שם שמיים. "שזהו באמת האושר היותר עליון".

§108ופה מוסיף הרב משפט, לא ברור למה, לא ברור מי ביקש ממנו? "אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך" - ביאור ארוך זה לא הכוונה עשרה ספרים אלא בירור מורכב, איכותי. מה? "כדי להעלות אורו בימי חושך". זה קשה מאוד בימי החושך.

§109גאולה שלישית לא תלויה בתשובה

§110היחס שלנו לציונות בכלל ולמדינת ישראל בפרט לא מתחיל מהרב קוק. בסוגיה האם גאולה תלויה בתשובה או לא רשב"י ורבי יהושע פסקו שלא תלויה בתשובה. אומר הנביא זכריה (י"ג, ח'): "וְהָיָה בְכׇל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ". אומר מדרש תנחומא (שופטים, ט') לגאולה ראשונה יש הפסק, גאולה שנייה יש הפסק, גאולה שלישית - אין לה הפסק, יִוָּתֶר - היא תישאר. כי היא לא התחילה מתשובה, היא התחילה למען ה', למען קידוש ה'.

§111על הגאולה הזאת אומר הנביא בפסוק הבא: "וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף" - כלומר, יהיה תהליך של זיכוך גדול אבל אין חזרה לגלות. אם לגאולה שלישית אין הפסק - לא חוזרים לגלות. ייסורים בתוך הארץ יהיו, היו והווים. אצל רבי עקיבא זו לא הייתה גאולה שלישית - הגאולה מצמיחה את עמידתנו בדרישות שלה, היא עצמה מזככת אותנו.

§112כל המלחמות משנת תש"ן, ממלחמת המפרץ הראשונה עד תש"ס, תחילת האינתיפאדה - הן מלחמות בנפש. מלחמות על החוסן הנפשי והתוכן הרוחני, רואים את זה בעליל. זה בא בכאבים גדולים, בזיכוך גדול. התהליך מתקדם, ויולד אותנו, ומצמיח עוד כוחות. ומכל מיני סיבות בני אדם אומרים: די, אין כוח יותר. אומר להם הנביא ישעיהו (ס"ו, ט'): "הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד"? הגענו לאמצע הדרך וזהו?!

§113ככל שאנחנו יודעים את האמת הזאת, בוודאות של הבית השלישי, שהנביא ירמיהו אומר (ל"א, י"א): "וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד". אומר המלבי"ם: לא תהיה הפסקה לגאולה שלישית. אנחנו יודעים שהמהלך הזה יימשך, ובתוך כך גם הידיעה שיהיו ייסורים, שיהיו חבלי לידה. אבל כיוון שאנחנו יודעים שחבלי לידה מולידים את הגאולה זה לא מרפה את ידינו.

§114שלוש מתנות

§115רשב"י הוא זה שאמר (ברכות ה' ע"א) שיש שלוש מתנות שהקב"ה נתן לישראל וכולם לא נתנם אלא על ידי ייסורים: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא. אומר הבן איש חי שזה מברר שאנחנו אוהבים את המתנות האלה בלי תנאים, רק לשמה. לא מצד רווחים - תורה לשמה, ארץ ישראל לשמה, והעולם הבא, כלומר העולם הפנימי של החיים - לשמה.

§116על כן הרמב"ם כותב על רבי עקיבא "דימה". אנחנו מכוח רבי עקיבא, אחרי 2,000 שנים חיים את המהלך הא-לוקי של (יחזקאל ל"ז, י"ב): "וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי", ועכשיו אנחנו כבר בתוכו. זה שיהיו כאלה מִבֵּינֵינוּ שיגידו: 'ייתי ולא אחמיניה' - יבוא ולא אראה אותו, זה יהיה קשה. אבל יהיו מִבֵּינֵינוּ שיגידו: 'יבוא ואשב בצל הגללים של החמור של המשיח'. כי הרי אתה לא בוחר את סוג הקשיים, השאלה איך אתה מתמודד - האם אתה מתמלא כוחות ושליחות או נופל.

§117מהלך הגאולה מאפשר אתגרים ומאפשר לקום. בחוץ לארץ אמרו את הפסוק באות נ' ב"אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" - (עמוס ה', ב') נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם. במערבא קוראים את זה אחרת: "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף", פסיק, "קוּם"! זה הבדל גדול, זה לא הבדל בגודל הצרות, זה הבדל בגישה. יש לך יותר ענווה, יש לך יותר גבורה, אתה יותר מתמלא כוחות, אתה לא מסתכל חיצונית על המהלך, אתה גדל מתוכו.

§118יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה'

§119ריבוי התורה וחיבור התורה לחיים זה דבר שמתחיל לפרוח בארץ. לאט לאט זה ילך ויגדל. תורה שיש בה עשייה, התנדבות ומעורבות, תורה שמגבירה את הכוחות של האדם - תלך ותתפתח. אין ספק שיש ניצנים של מהפכה רוחנית גדולה, ואם נדע ללכת בענווה, באחריות ובהרבה חיבור טבעי - הדברים יכנסו ללבבות, הדברים יתחדשו גם אצלנו. לצימאון היום אין אח ורע בתולדות ישראל, לא בכמות שלו ולא באיכות שלו. כמו שנבואת עמוס אומרת: יהיה לפעמים בוסר בצימאון הזה, לפעמים יתעלפו מהצימאון הזה, אבל בסופו של תהליך - יצמאו, "יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא יִמְצָאוּ" - ואף על פי שלא ימצאו, ימשיכו להיות צמאים.

§120רואים את זה היום בהרבה מקומות, בגילאים שונים, וזה הולך וגדל. ואני חושב שזה חלק מהמענה למהלך הגאולה, הוא באמת מצמיח תשובה, אבל זה הסדר, לא הפוך. ואנחנו לא רוצים להסתפק - לא בתשובה פרטית ולא בתשובה חיצונית, אלא רוצים תשובה גדולה. כמו שהרב קוק כותב (אגרת שע"ח) על הקשר בין ההבנה של דִּבַּרְתָּ הַקֵּץ הַמְּגֻלֶּה, לבין מושגי התיקון הרוחני שצומחים מתוכו, ולא אחרת.

§121טוב, שבת שמחה וטובה.

§122שבת של רבי עקיבא, שבת של רשב"י, שבת של רבי מאיר, שבת של רבי יהודה.

§123ושבת של כוחות למרד בר כוכבא, לגבורה גדולה.

§124בעזרת ה'. שבת שלום.